גואטה ואח' נ' פלאפון תקשורת בע"מ

זו תביעה לפיצוי בסך 9,000 ₪ על פי 30 א לחוק התקשורת (בזק ושידורים) התשמ"ב – 1982 (להלן: "החוק").

התובע טוען שבין 19.10.17 ל – 5.1.18 קיבל 9 הודעות שיווקיות מאת הנתבעת ללא הסכמתו או אישורו.

התובע טען נמרצות כי בעת שהתחבר (פעם שניה) לנתבעת ביום 4.12.17 ניהל שיחה שבה הוא ביקש וחזר וביקש שלא לקבל הודעות שיווקיות באמצעות הטלפון הסלולרי שלו.

התובע לא הגיש בפני ביהמ"ש העתקים של ההודעות. התובע גם ציין במהלך הדיון שבהודעה הראשונה ובכל ההודעות הייתה אפשרות להסיר את עצמו מרשימת התפוצה והוא לא עשה כך. על אף זאת טען שההודעות הפריעו לא.

התרשמות ביהמ"ש הייתה שעצם קבלת ההודעות לא הפריע ולא הטריד את התובע וזו הסיבה שבגללה לא דאג להסיר את עצמו מרשימת התפוצה.

עמדת הנתבעת היא שהתביעה לוקה בחסר. הייתה זאת חובת התובע לצרף את ההודעות שעליהן הוא מתלונן אם כי אין הכחשה שההודעות נשלחו.

הנתבעת מתייחסת למסמכים שנערכו בעת תחילת התקשורת עם הנתבעת. באותם מסמכים, קרי תנאי ההתקשרות המפורטים שנשלחו לתובע ביום 4.12.17 התובע לא התנגד לקבלת מידע שיווקי על פי החוק.

התובע מעולם לא ביקש להסיר את עצמו מהפצת ההודעות וכאשר התלונן בפני מחלקת פניות הציבור של הנתבעת ,תלונות התובע נבדקו ולא נמצא תיעוד לפניה כלשהי ממנו בנושא חסימת קבלת הודעות.

לא זו בלבד אלא בת זוגתו של התובע שהתחברה ביחד אתו לשרות הנתבעת ידעה היא לחסום את משלוח ההודעות וכך עשתה. לכן היא לא קיבלה הודעות מאת הנתבעת.