ת"ק 36035-06-17 שמואל ואח' נ' ירושלים של זהב חברה לניהול בתי אבות בע"מ ואח'

בפניי תביעה כספית להשבת דמי פיקדון ששולמו לנתבעת בסך 9,300 ₪ ותביעה שכנגד לתשלום דמי שהות במוסד למשך חצי חודש בסך 4,361 ₪.

התובעת טוענת כי ביום 23.6.14 היא חתמה ביחד עם אחיה על הסכם עם הנתבעת, ולפיו אביהם ישהה בבית האבות שמפעילה הנתבעת (העתק ההסכם הוגש כנספח א') (להלן: "המוסד" או "בית האבות"). בהתאם לסעיף 13 ו. להסכם נקבע כי להבטחת חיוביו של מקבל השירות, עליו להפקיד סכום פיקדון במעמד חתימת ההסכם על סך 9,300 ₪, שהינו סכום השווה לשכר החודשי עבור שהייה בבית האבות. סעיף זה קובע כי הפיקדון יוחזר למקבל השירות 60 יום מסיום ההסכם, בניכוי הסכומים המגיעים למעניק השירות בעת סיום ההסכם.

סעיף 39 להסכם קובע, כי מקבל השירות יכול להביא לידי סיום הסכם זה בהתראה של 60 יום.

התובעת טוענת כי לנתבעת ניתנה התראה בת 60 יום, כאשר אחיה שוחח טלפונית ביום 1.10.16 עם מנהל הנתבעת, מר יונה לוי, והודיע לו אודות הרצון לסיים את ההסכם. בנוסף ביום 7.10.16 שלח אחיה למר יונה לוי הודעת טקסט, ולפיה ברצונם לסיים את ההסכם וכן שספירת 60 הימים תתחיל מיום 1.10.16. ביום 14.12.16 שלח אחיה של התובעת אימייל למר לוי, ובמסגרתו הודיע כי אביו יעזוב את מוסד הנתבעת בסוף חודש דצמבר 2016.

הנתבעת מנגד טוענת, כי בסעיף 48 להסכם נקבע שכל הודאה או התראה יש לשלוח לצד השני בכתב ובדואר רשום. הנתבעת מוכנה לוותר על שליחת הודעה בדואר רשום ולקבל הודעות עזיבה במייל, אלא שההודעה של התובעת ניתנה באמצעות המייל של אחיה ביום 14.12.16 – שבועיים בלבד לפני שהאב הוצא ממוסד הנתבעת ולכן לא ניתן להשיב את דמי הפיקדון. בנוסף, טוען מר לוי כי על התובעת היה ליתן הודעה מוקדמת בת 60 יום בכדי שהנתבעת תוכל למלא את המקום במאושפז חדש, ולכן הוגשה תביעה שכנגד על סך ההפרש שבין דמי שהייה של חודשיים במוסד הנתבעת לדמי הפיקדון שנותרו, ובסה"כ 4,361 ₪ (בפועל שולמו דמי שהות עד סוף חודש דצמבר 2016. כלומר נותרו חודש וחצי נוספים לתשלום. התשלום החודשי במועד העזיבה הגיע ל 9,563 ₪ ובסה"כ 13,661 ₪ בניכוי הפיקדון בסך 9,300 ₪).

מר לוי הסביר, כי הודעת הטקסט שנשלחה ביום 7.10.16 אינה מהווה הודעה מוקדמת על עזיבה, שכן בהודעה נאמר חד משמעית כי "היינו רוצים לשמור את האופציה של העברה של אבא.." (נספח א' לתביעה שכנגד). אין הודעה סופית באשר לעזיבה ולכן הנתבעת לא דאגה למציאת מטופל חלופי.

לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי בטענות ובראיות שהוצגו בפניי מצאתי כי דין התביעות – התביעה והתביעה שכנגד – להידחות.

לעניין התביעה הראשית – התובעת טענה כי יש לראות בהודעת הטקסט וכן בשיחת הטלפון שביצע אחיה ביום 1.10.16, הודעה בהתאם לסעיף 39 להסכם, ולכן ניתנה הודעה מוקדמת בת 60 יום בהתאם להוראות ההסכם.