ת"ק 36026-03-14 הראל נ' ביבס

התובעת עובדת בתחום קוסמטיקה (פדיקור, מניקור, בניה, הדבקה, עיצוב גבות ושעווה), הנתבע מנהל מספרה.

בתחילת יולי 2013 התובעת פנתה לנתבע ובקשה לנהל מתוך המספרה את עבודתה בקוסמטיקה.

לפי דבריה היא לקוחה של המספרה מספר שנים והכירה את המקום, והצדדים הסכימו שהיא תתחיל לעבוד במספרה ב- 1/8/13.

לפי דבריה של התובעת קבעו הצדדים תשלום דמי שימוש של 1500 ₪ לחודש.

התובעת מסרה לנתבע שעל סמך ההסכמה היא נותנת הודעה מראש למקום שבו היא עבדה עד לאותו מועד.

התובעת גם מסרה לביהמ"ש שבעת שהיא ביקרה אצל הנתבע הייתה אישה אחרת שם שעבדה אבל בתחום של בניית ציפורניים ולא ראתה התובעת כל בעיה ששניהן יעבדו ביחד וכך היה על דעתו של הנתבע.

כעבור 10 ימים, בערך ב- 10/7 התובעת הגיעה לראות את המקום על מנת לסדר את החדר, הנתבע אישר לה שאין לה מה לדאוג, הוא יערוך איזה הסכם קצר אך לטענת התובעת בתחום זה לא נהוג לערוך הסכמים בכתב.

לקראת סוף חודש יולי התובעת ניהלה שיחה עם הנתבע והוא רמז לה שיש לו בעיה עם האישה הנוספת שעובדת במקום וכמעט בסוף חודש יולי הנתבע הודיעה לתובעת שהוא לא יכול לקיים את ההסדר אתה עקב התנגדות חריפה של העובדת הנוספת ובעלה. התובעת התחננה לפני הנתבע שלפחות הוא יאפשר לה לעבוד במקום במשך תקופת החגים עד שהיא תמצא מקום חדש אך הוא לא היה מוכן לאפשר לה לעשות שימוש כלשהו במספרה.

על סמך האירועים האמורים התובעת עותרת לסכום של 15,000 ₪ וזאת מכוון שהיא לא הצליחה למצוא מקום חלופי לעבוד אלא עד חודש אוקטובר, לכן היא הפסידה את כל חודשי אוגוסט וספטמבר וחלק מאוקטובר.

התובעת מעריכה את הכנסותיה בסביבות 6000 ₪ לחודש והיא מבחינת עוסק פטור אינו חייב במע"מ או במס.