ת"ק 35485-10-15 אלקובי נ' שגב

רקע

עובר לתקופה הרלבנטית לאירועים נשוא תביעה זו, איבדה התובעת את כלבתה (להלן: "הכלבה").

התובע, הטוען כי מצא את הכלבה עת שוטטה בשכונת בן גוריון באור עקיבא בה הוא עבד באותה עת, כשהיא חבולה בפניה, לקח אותה אל ביתו, טיפל בה והאכילה ואף העניק לה את השם הזמני "מוניקה".

בעתירתו לחיוב הנתבעת בתשלום סכום של 33,800ש"ח טוען התובע כי לאחר שהסתבר לו שהכלבה שייכת לה, היא התחייבה בפניו – מיוזמתה – לסייע לו בהשלמת בנייתו של המחסן בו הוא שיכן את הכלבה (להלן: "המחסן") בדרך של אספקת חומרי בניין בשווי של כ- 15,000 ₪ אך בסופו של דבר התנערה מן ההתחייבות ואף התלוננה נגדו במשטרה אשר עצרה אותו ואת אחיו. בעשותה כן – כך טוען התובע - גרמה הנתבעת לו ולאחיו לשניהם עוגמת נפש גדולה ומיותרת.

הנתבעת טוענת להגנתה כי התובע ניסה לסחטה.

גרסת התובע וראיותיו

התובע טוען כי החל מיום 1.6.15, מספר ימים לאחר שמצא את הכלבה, הוא העלה לפייסבוק "סטטוס" בצירוף תמונותיה, שאל למי היא שייכת וציין כי "הוא מתחיל להתרגל אליה". לגרסתו, בחלוף כ- 3 חודשים ולאחר שבעקבות היקשרותו הרגשית אל הכלבה הוא עזב את דירת המגורים המשותפת לו ולבת זוגו שלא רצתה בה והתגורר עמה במחסן, נודע לו באמצעות אדם שהבחין בכלבה כי מדובר בכלבתה של הנתבעת. התובע טוען כי לאחר שסיפר לה שהוא נקשר אל הכלבה ואמר כי יהיה לו קשה להיפרד ממנה, שלחה אליו הנתבעת הודעה בזו הלשון: "נכון, ואם טוב לה, נשאיר אותה אצלך רק תרשה לנו לבקר אותה", אלא שלמחרת היום ב- 28.9.15, היא הגיעה אל המחסן ושאלה אותו מה תוכל לעשות כדי לרצותו כך שיסכים להחזיר לה את הכלבה. בסופה של פגישה זו – כך לגרסת התובע - לקחה הנתבעת את הכלבה, לא לפני שהבטיחה לו בעל -פה כי כפיצוי על כך היא תסייע לו לסיים את בניית המחסן שהיו בנוי מאותה עת מקירות בלבד (ללא ריצוף, מטבחון, אינסטלציה, צבע ועוד) - סיוע שאמור היה להסתכם בסך של כ- 15,000 ₪. התובע מוסיף וטוען כי לצורך זה הפנתה הנתבעת אותו ואת אחיו מר אברהם אלקובי אל חנות חומרי הבנין "דוד מלכה" באור עקיבא לשם רכישת ציוד על חשבונה להשלמת המחסן ואף הזמינה אותו ואת אחיו להרמת כוסית בביתה ואז סיכמה עמו כי הוא יוכל לבקר את הכלבה ולקחתה לטיולים בכל עת שירצה לעשות כן. דא עקא, כך ממשיך התובע וטוען – בהגיעו אל החנות, אמרו לו מנהליה כי הם אינם מכירים את הנתבעת ולא אפשרו לו לרכוש ציוד כלשהו בשמה. התובע טוען כי ניסה ליצור קשר עם הנתבעת ואולם היא התחמקה מלענות לו. בשלב זה החליט התובע להגיע אל ביתה של הנתבעת בקיסריה ואז, משהבחין בבנה אשר שיחק באותה עת עם הכלבה, הוא פנה אליו וביקש את רשותו רשות לקחתה עמו לטיול. לתדהמתו, כשהחזיר את הכלבה, ביחד עם אחיו, אל בית הנתבעת, הם נעצרו על ידי שוטרים שאזקו אותם בידיהם וכינו אותם "סחטנים".

במהלך עדותו בבית המשפט ובתשובה לשאלתי, אמר התובע: "...אני תובע את הנתבעת ובצדק רב, כי אם החזרתי לה דבר יקר, וגם לולא היתה מבטיחה גם הייתי מחזיר את הכלבה, כי ראיתי את הילד שבכה ואמר לה שתיתן לי את הכסף שהיא הבטיחה ואז היא אמרה שתעזור לנו בבניין ותפנה אותנו לדוד מלכה ז"ל. הבניין שאני מדבר עליו זה מבנה שבניתי מתחת לבית שלי כי בת הזוג שלי לא רצתה את הכלבה הזאת ופחדה ממנה, זה המחסן שאני מתכוון אליו בכתב התביעה... הנתבעת שאלה אותי כמה אני מעריך ולא נתתי הערכה... היא הזמינה אותנו לכוסית והשיחה הסתיימה ב"נחשוב על המחיר הזה". אני הערכתי את השלמת בניית המבנה בסך של 15,000 ₪ והיא אמרה שתחשוב על המחיר הזה. היא התחייבה לרהט את המחסן וללכת לדוד מלכה שייתן לנו את כל חומרי הבניין על חשבונה ואכן כך עשיתי, הלכתי לדוד מלכה והוא אמר שהוא לא מכיר אותה בכלל למרות שהיא חברה של אחותו".

לצד כל טענותיו לעיל, בתשובותיו לשאלות הנתבעת בחקירה הנגדית, אישר התובע כי היא לא הבטיחה לו שום פיצוי כספי וכי ביום שבו הוא לקח את הכלבה מבנה, נעשה הדבר לא בחצר ביתה.

לתמיכת גרסתו העיד התובע את אחיו אשר פנה אל הנתבעת בגסות והטיח בה האשמות שונות ובוטות באמרו: "...היא חושבת שאם היא מקיסריה אז היא יכולה להרים את האף, האישה הזאת נוכלת, משלמת רעה תחת טובה זה מה שאמר דוד המלך. את שקרנית. אחי עשה לך טובה, החזיר את הכלבה, שתינו כוסית לחיים עם בעלך, אמרתם שתשפצו לנו. היא עוד אומרת לאח שלי, אלה שלקחו את הכלבה, יש לי קשרים עם האחים קראג'ה, היא אומרת שיש לה קונקשן עם מסגד ערבי...".

גרסת הנתבעת

הנתבעת, המכחישה את גרסת התובע, טוענת כי הלה שהינו בעל עבר פלילי עשיר ואחיו, ניסו לסחוט אותה ולהתעשר על חשבונה בתמורה להחזרת כלבתה לחיקה ומוסיפה כי לו רצו להחזירה לבעליה מיד לאחר מציאתה, הם יכולים היו לעשות כן דרך הוטרינר העירוני שהיה מאתרה באמצעות השבב שהיה מותקן בגופה. הנתבעת טוענת כי כבר בשיחת הטלפון הראשונה שלה עם התובע ואחיו היא הבינה כי הם מצפים לתמורה כספית ולכן השתדלה להיות אדיבה אליהם וליצור אווירה נעימה שתמנע את האפשרות להסתרת הכלבה על ידם. בתארה את המפגש שהתקיים בביתה, אמרה הנתבעת: "... אנחנו מאוד רצינו לקחת את הכלבה הביתה והזמנו אותו ואת אחיו אלינו הביתה לקיסריה בערב ונחשוב איך לפצות אותם. לא חשבנו שלא מגיע לו כלום כי הכלבה נמצאה. הוא הגיע הביתה ונוהלה שיחה. לא חשבנו שהיא הולכת להיות מוקלטת. אני מאוד לחצתי על בעלי כן לעזור לו הרבה ובעלי אמר שבגלל שהוא בונה את קניוני עזריאלי, הוא ידאג לו לחומרי בניה למחסן שהוא הראה לנו ולא התחייבנו לכמויות ולא למחיר למרות שהיה ניסיון להדביק אותנו לקיר. עדיין אנחנו מוכנים לתת לו חומרי בניה אבל פיצוי כספי מעבר למה שכלבה אכלה, אני לא מוכנה לתת לו לאור ההתנהלות". לגרסת הנתבעת היא מעולם לא אישרה לתובע לרכוש חומרי בניין בחנות על חשבונה וגם לא ניסתה להתחמק ממנו, אלא שהוא אשר ככל הנראה החליט להפעיל עליה לחץ בעניין זה, הגיע ביום שלמחרת לקיסריה ולאחר שהבחין בבנה בן השבע ובחברתו אשר טיילו עם הכלבה באותה עת, הוא נטל מידו של הבן את רצועת הכלבה וברח עמה מן המקום, בהותירו אחריו את שני הילדים הצעירים מבוהלים ובוכים. אז, כך לטענתה, החליטה הנתבעת לפנות אל המשטרה ולהתלונן כנגד התובע ואחיו.