ת"ק 35471-09-16 מלכה נ' גביר

לפני תביעה על סך 26,311 ₪ , שעניינה נזקים שנגרמו לרכב התובעת, מ.ר. 6117412, בתאונת דרכים שאירעה בפרדס חנה ביום 27.5.2016.

1. על פי הנטען בכתב התביעה, התובעת נהגה בכביש מכיוון מעקב למזרח והנתבעת , אשר נהגה ברכב מ.ר. 4532517, יצאה ממתחם החנייה, התפרצה לכביש ופגעה ברכב התובעת. סכום התביעה מתבסס על שלושה רכיבים: נזק ישיר בהתאם להערכת שמאי בסך 21,612 ₪, ירידת ערך רכב התובעת בסך 3,299 ₪ ושכר טרחת שמאי בסך 1,400 ₪. מחוות דעת השמאי שצורפה לכתב התביעה עולה כי רכב התובעת ניזוק לאורך צדו השמאלי, לרבות בשתי הדלתות מצד שמאל.

2. גרסת הנתבעת בכתב ההגנה היתה כי עצרה את רכבה עצירה מלאה ומוחלטת ביציאה מן החניון ואילו התובעת, אשר נהגה במהירות מופרזת, פגעה בפגוש הקדמי של רכב הנתבעת, בעודו במצב עצירה. הנתבעת טענה בכתב הגנתה כי יצאה בזהירות ממתחם החנייה וכאשר הגיעה למקום שבו יש שדה הראייה מספיק על מנת לצאת בבטחה, עצרה עצירה מוחלטת. הנתבעת מדגישה כי עצרה עוד לפני הכביש שבו נסעה התובעת ולא נכנסה אליו כלל. הנתבעת צירפה לכתב ההגנה תמונות של זירת האירוע. הנתבעת טענה עוד כי הנזק שנגרם לרכבה הוא קל ביותר, שפשוף בחלקו הימיני של הפגוש ותו לא, דבר שיש בו, לשיטתה כדי לתמוך בגרסתה ולשלול את גרסת התובעת.

3. מטעם התובעת העידה התובעת עצמה ועדה נוספת, הגב' חנית בוחבוט, העובדת בגן שבו לומדת בתה של התובעת. גב' בוחבוט העידה: ".. ראיתי את התובעת נוסעת ברחוב ואת הנתבעת יוצאת מהחנייה שלה ונכנסת בה". גב' בוחבוט העידה כי לא שמה לב למהירות חריגה שבה נסעה התובעת והוסיפה כי תנאי השטח אינם מאפשרים נסיעה במהירות גבוהה מאד (עמ' 2, ש' 2 ואילך). העדה הוסיפה בשני צדי הכביש עמדו מכוניות חונות, כך שלמרות שבכביש יש שני נתיבי נסיעה, אחד לכל כיוון, בכל רגע נתון היה יכול לעבור בכביש רכב אחד בלבד. הנתבעת, אשר נעזרה בבעלה, ניסתה להראות כי העדה לא היתה יכולה לראות את המתרחש ממקום גן הילדים שבו עמדה (תמונה מס' 4 לכתב ההגנה) אולם העדה עמדה על כך שראתה את התאונה, אשר התרחשה כפי שהעידה (עמ' 2, ש' 24ׂׂ).

4. התובעת העידה כי נסעה בנתיבה והנתבעת יצאה מחנייה בצד שמאל ופגעה בה (עמ' 4, ש' 14 ואילך). התובעת העידה כי הנתבעת יצאה מהחנייה במהירות וכי לא יכלה להבחן בנתבע או לעצור את רכבה כדי למנוע את התאונה. התובעת טענה כי נסעה במהירות 10-20 קמ"ש, וכי "אי אפשר לנסוע יותר מהר. יש שם לחץ של הגנים" (עמ' 4, ש' 25).

5. הנתבעת העידה כי "יצאתי מהחנייה, באתי [לפנות – י.ג.] לצד ולא יצאתי ופתאום ראיתי את רכב התובעת במהירות גבוהה מאד, כמעט בטיסה ופשוט נחתכו הדלתות שלה בצד שמאל. היה נסעה כל כך מהר שהיא היתה צריכה לחזור. ... אני לא ראיתי אותה אבל אני עדיין אומרת שאני לא נסעתי, אני עמדתי. שדה ראייה ברחוב הזה אין אף פעם. לא גלשתי ולא המשכתי, עמדתי במקום ואז היא הגיעה. "

   דיון ומסקנות

6. לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים ועיינתי בתמונת הזירה שהוצגו על ידי הצדדים, מצאתי כי יש לקבל את התביעה באופן חלקי, תוך חלוקת האחריות לתאונה הן על התובעת והן על הנתבעת בשיעור 30% על התובעת ו- 70 % על הנתבעת.