פטאי נ' עיני ואח'

תביעה זו עניינה נזק לכלי רכב אשר היה מעורב בתאונת דרכים, שארעה ביום 8.9.17 בתחומי נתב"ג. התובע טוען לנזקים בסך כולל של 5,475 ₪.

המחלוקת בין הצדדים היא בשאלת האחריות לקרות התאונה, וממילא להטבת הנזקים.

התובע, שהינו נהג מונית במקצועו, טוען כי ביום 8.9.17 הוא הסיע ברכבו נוסע לנתב"ג, כאשר בכניסה לנתב"ג מצדו המזרחי, רכב הנתבע הגיע מימין לכיוון הנסיעה שלו, עקף אותו מימין וגרם נזק לרכבו בצדו הימני. לכתב התביעה צרף התובע מכתב נושא כותרת "תצהיר", שבו, כך לטענתו, מאשר הנוסע שנסע עמו ברכבו, כי "תוך כדי נסיעה סדירה עקף הנתבע את רכבו של התובע מצד ימין ופגע בצדו הימני של הרכב". עוד צורפו לכתב התביעה תמונה ממקום התאונה, וכן הצעת מחיר שלפיה עלות תיקון הנזק לרכבו של התובע מסתכמת בסך 4,675.3 ₪.

הנתבע מצדו טוען, כי התאונה ארעה לאחר שרכבו עבר את מחסום הכניסה המזרחי בנתב"ג והמשיך בנסיעה כבכיכר שמיד לאחריו, בנתיב הימני מבין שניים. או אז, סטה רכבו של התובע, אשר נסע בנתיב שמשמאלו, ימינה, ייתכן שמתוך כוונה לפנות ימינה, ובתוך כך פגע בצדו השמאלי של רכב הנתבע. אשר לנזק, טוען הנתבע, כי התובע, נהג מונית מקצועי, לא צרף לתביעתו חוות דעת שמאי כמתחייב, אלא הצעת מחיר ממוסך, אשר בניגוד לחובתו של שמאי להקטנת הנזק ככל הניתן, מעוניין בהגדלת רווחיו ככל האפשר, מה גם שאין בנמצא צילומים של הנזק לרכבו של התובע.

בדיון העידו נהגי שני כלי הרכב, ובנוסף הוצגו תמונות שצולמו על ידי הנתבע. במהלך הדיון הבהיר התובע, כי הוא מסתפק בראיות שהוגשו ולא מעוניין בדחיית הדיון למועד נוסף, שבו ניתן יהיה לשמוע את הנוסע ברכבו.

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, ראיתי תמונת הנזק שנגרם לכלי הרכב של התובע וכן תמונה ממקום האירוע, ולאחר שכל אחד מהצדדים הציג בפני את אופן קרות האירוע, לגרסתו, אני מעדיפה את גרסתו של נהג רכב הנתבעים.

ודוק. מתמונת מקום האירוע עולה, כי מדובר בכביש בן שני נתיבים, אשר מתפצל בהמשכו לשני נתיבי נסיעה בכיוון ישר ונתיב אחד לפנייה ימינה, כך שהטענה כי רכב הנתבעים עקף את רכב התובעים מימין אינה מחזיקה מים, ולכל היותר המדובר בסטיית כלי רכב, האחד כלפי משנהו. בהינתן האמור, הרי שדווקא גרסת נהג רכב הנתבעים עדיפה בעיני. זאת, ראשית, משום שהיא מתיישבת עם תוואי הדרך, שכן, כאמור, הדרך בהמשך התפצלה ימינה, דבר שיכול להסביר על שום מה ביקש התובע לסטות אל עבר הנתיב הימני, בו נסע רכב הנתבעים, ולא להמשיך בנתיבו שהוביל לשני הנתיבים שבכיוון ישר. מעבר לאמור, הרי שהפגיעה ברכב הנתבעים הינה בדלת הנהג, באופן המתיישב עם גרסתו, כי רכב התובע סטה לעברו, וכי רכב הנתבעים הקדים במעט את רכב התובעים.

מעבר לאמור, הרי שלא עלה בידי התובע להוכיח את נזקיו. ודוק. בכל הנוגע לנטל ההוכחה שמטילים דיני הנזיקין על תובע, נקבע עוד בע"א 355/80 נתן אניסימוב בע"מ נ' מלון טירת בת שבע בע"מ, פ"ד לה(2) 800, 808-809 (1981) (להלן: עניין אניסמוב), כי: "הוכחת הנזק היא תנאי הכרחי אך לא מספיק לקביעת הפיצוי. כשם שעל הנפגע להוכיח את הנזק שנגרם לו, כן מוטלת עליו החובה להוכיח את הנתונים העובדתיים, מהם ניתן להסיק את הפיצוי [...] נפגע אינו יוצא ידי חובתו בהוכחת הנזק, אלא עליו להניח אף תשתית עובדתית לקביעת שיעור הפיצוי."

אכן, במצבים שבהם קיים קושי – מובנה או פרטני – בהוכחה מלאה ומדויקת של שיעור הנזק, ניתן יהיה להסתמך על התשתית הראייתית החלקית שהוצגה בפני בית המשפט לצורך עריכת אומדנה (ראו עניין אניסימוב, בעמ' 809; ע"א 3400/03 רובינשטיין נ' עין טל (1983) בע"מ, פ"ד נט(6) 490, 502-504 (2005)). אולם, במצבים שבהם טיבו ואופיו של הנזק מאפשרים להוכיח אותו באמצעות נתונים מדויקים, תובע שלא השכיל להרים את הנטל לא יזכה בפיצוי על אף תחושת אי הנוחות שבהותרתו בידיים ריקות (ראו רע"א 10124/17 עבדאללה אשקר נ' פאדי סלימאן (30.1.18)); רע"א 3608/17 הנסון (ישראל) בע"מ נ' ספאלדין, פסקה 13 (10.9.17); עניין אניסימוב, שם).

במקרה דנן העיד התובע, כי מכר את רכבו לאחר התאונה, אך לא יכול היה להציג ראיות באשר לתנאי מכירה זו. התובע העיד לגבי התמורה שקיבל עבור הרכב, בסך של 40,000 ₪, ואין סיבה שלא לקבל את עדותו של התובע, אולם לא הוצגו ראיות באשר לשווי הרכב והאם כתוצאה ממכירה זו נגרם לו נזק, ומה שוויו של נזק זה.