בשארה ואח' נ' טורס בע"מ ואח'

התובעת טוענת שהזמינה מנתבעת 1 שני כרטיסי טיסה, הלוך וחזור לאוקראינה, לה ולחברה שלה, ושילמה עבורם 470$.

היא מבהירה שההזמנה נעשתה מול נתבעת 1 באינטרנט ולא היה לה קשר עם נתבעת 2.

התובעת טסה לאוקראינה ביום 22.12.16 ואמורה הייתה לשוב לישראל ביום 4.1.17.

התובעת טוענת כי ביום 4.1.17 הגיעה עם חברתה לשדה התעופה באוקראינה, ושם מנעה ממנה נתבעת 2 לעלות למטוס, ואפשרה לה לחזור ארצה רק ביום 13.1.17, בעוד חברתה של התובעת עלתה למטוס ביום 4.1.17.

התובעת טוענת שנתבעת 2 מנעה ממנה לעלות למטוס בטענה שאין בו מקום.

התובעת טוענת שעקב כך נגרמו לה פאניקה, חרדה, לחץ נפשי אדיר ועוד כהנא וכהנא רגשות קשים.

התובעת צירפה טופס "דחיית עליית נוסע למטוס", שבו נאמר שהנוסעת "was denied ".

יצוין שלא נאמר בטופס דבר על כך שהנוסעת לא עלתה למטוס בשל חוסר מקום, על אף שבטופס יש אפשרות לפרט כל סיבה אחרת.

התובעת טוענת שאינה שולטת בשפת המקום, והנתבעות הפקירו אותה שם מבלי שהציעו לה אוכל, או הסעה או מקום לינה עד לטיסה הנדחית, והיא נאלצה לשהות אצל חברות ולממן על חשבונה את שהותה שם במשך 10 ימים.

התובעת מוסיפה, שאמורה הייתה לחזור לעבודה ביום 5.1.17, והאיחור שנכפה עליה בחזרה לעבודה, גרם לה להפסד כספי ומנע ממנה קידום שהובטח לה על ידי המעסיק.

התובעת מפרטת את הפיצויים המגיעים לה בגין כל האמור לעיל, המצטרפים יחדיו לסך של 21,200 ₪.

נתבעת 1 טוענת שאין לתובעת עילת תביעה נגדה, שכן האחריות כולה רובצת על נתבעת 2, ונדמה שנתבעת 2 אינה מכחישה טענה זו.

נתבעת 1 טוענת שעמדה בחיוביה על פי העסקה עם התובעת, בכך שדאגה לספק לה את כרטיס הטיסה.

נתבעת 2 טענה להגנתה, שהתובעת הגיעה באיחור לטיסה ביום 4.1.17 בשדה התעופה בחרקוב, אחרה את הזמן המוקצב לסיום הליך ה"צ'יק אין" ומשום כך לא עלתה לטיסה.