לוי נ' קובני ואח'

לפניי תביעה לנזקי פח בגין תאונה שארעה ביום 14.12.17 בשדרות שז"ר בבאר שבע.

התובע טען והעיד כי נסע במסלול השמאלי, כאשר היו פקקים, אולם הפקק הרציני יותר היה בצד ימין.

רכב הנתבע נסע בנתיב מימינו כאשר לפתע סטה רכב הנתבעים שמאלה, ללא אזהרה מוקדמת, ופגע ברכב התובע (מונית) בצדו הימני של הרכב.

לכתב התביעה צורפה חוות דעת שמאי, ערוכה על ידי מר גרוסהויס נדב, אשר בדק את הרכב שלושה ימים לאחר התאונה, ביום 17.12.17, וציין שנגרם נזק לאורך צד ימין של הרכב. המומחה העריך את הנזק בסך של 6,055 ₪. כמו כן, קבע ירידת ערך בסך של 1,096 ₪. בחוות הדעת נרשם כי החלפים אשר ניזוקו והיה צורך בתיקונם הינם - מגן קדמי, דלת קדמית ימנית ודלת אחורית ימנית.

התובע פנה לחברת הביטוח של הנתבע, הפניקס חברה לביטוח בע"מ, הנתבעת מס' 2, אשר דחתה את תביעתו במכתב מיום 30.01.18. במכתב נרשם כי האחריות לתאונה אינה מוטלת על מבוטח הפניקס (הנתבע 1), וכי רכב התובע ניסה לעקוף את רכב המבוטח.

הנתבע טען והעיד כי נסע בנתיב הימני ובדק את הנתיבים שמשמאלו ומשלא היתה תנועה, אותת שמאלה ועבר לנתיב האמצעי. התובע הגיע במהירות מאחור ופגע קלות מאוד בחלק האחורי של רכבו של הנתבע. הנזק ברכבו של הנתבע הוא אפסי ללא שקיעת פח, בנקודה אחת, ואילו ברכבו של התובע כלל לא היו נזקים. חוות הדעת אינה משקפת את המצב בעת התאונה. התובע לא נכח במוסך כאשר בעל המוסך הצביע על נזקים שכביכול אינם קשורים לאירוע. התובע מנסה לסחוט מן הנתבע כספים שאינם מגיעים לו.

במהלך דיון ההוכחות שהתקיים בתיק זה, הסתבר כי לתובע יש סרטון של התאונה, אשר צולם באמצעות מצלמה שהייתה מותקנת ברכבו.

מעיון באותו סרטון הן במהלך הדיון, והן מעיון נוסף בסרטון לאחר הדיון, טרם כתיבת פסק הדין (התובע הגיש לביהמ"ש את הסרטון לאחר הדיון בדיסק און קי, בהתאם להחלטתי), עולה שבעוד רכב התובע נוסע בנתיב השמאלי, ורכב הנתבע נוסע בנתיב מימינו, סוטה לפתע רכב הנתבע ממסלולו, בניסיון להשתלב בנתיב רכב התובע - הנתיב השמאלי - ובעשותו כן, הוא פוגע ברכב התובע שנסע ישר בנתיבו.

מעיון בסרטון עולה שבמסלול בו נסע רכב הנתבע, היתה האטה, פקק, והנתבע ביקש לפיכך לעבור לנתיב שנמצא משמאלו, שם הנסיעה זרמה יותר טוב.

לאחר שצפיתי בסרטון כמה פעמים, לא הצלחתי להבחין באורות איתות. הבחנתי באורות ברקס כאשר הנתבע האט נסיעתו בנתיבו, בשל הפקק, טרם סטה שמאלה.

מעיון בסרטון עולה כי רכב הנתבע סטה בפתאומיות שמאלה, ועלה כי התובע לא יכול היה למנוע את התאונה.

כאשר ביהמ"ש פנה לנתבע במהלך דיון ההוכחות וביקש שיצפה בסרטון וייתן עמדתו באשר למה שנצפה בסרטון, ענה הנתבע שלא ראה את הסרטון ולא רוצה לראות את הסרטון. בהמשך הדיון ציין הנתבע בעדותו שלא היתה שום תאונה ואולי הסרטון מזויף. יחד עם זאת הנתבע הודה כי ראה בסרטון את רכבו, אולם המשיך ועמד על דעתו שלא היה כלום.

אשתו של הנתבע העידה שבעלה לאט לאט ניסה לעבור נתיב, אולם בסרטון רואים את רכב הנתבע עובר בפתאומיות לנתיב השמאלי.

בעניין זה אפנה לתקנה 40(א) לתקנות התעבורה תשכ"א – 1961, שם נקבע כי: לא יסטה נוהג מנתיב נסיעתו אם עלול הדבר לגרום להפרעה או לסיכון".