ת"ק 35093-11-15 שררה נ' סיטבון

בפני תביעה על סך 1,740 ₪.

לטענת התובע, הוא רכש מכשיר טלפון משומש מן הנתבע לאחר שהובטח לו כי המכשיר פועל מצוין. לאחר מספר ימים התברר כי המכשיר סובל מבעיות קליטה, ומבירור שערך התברר לתובע כי מספר חודשים לפני מכירת הטלפון פרסם הנתבע באינטרנט פרסומים אודות בעיות קליטה במכשיר. התובע טוען כי על הנתבע לפצותו בגין עלות המכשיר (בסך 900 ₪), עלות מדבקה (40 ₪), הוצאות דלק (150 ₪), בדיקת המכשיר (200 ₪), הוצאות משפט (50 ₪) ועגמת נפש (400 ₪).

התובע תמך תביעתו בתדפיסי הפרסומים שנערכו על ידי הנתבע, לטענת התובע, ובאישור על תשלום בגין בדיקת המכשיר.

לטענת הנתבע, אכן היו במכשיר הטלפון שנמכר לתובע בעיות קליטה בעבר אולם אלו סודרו והמכשיר היה בשימוש שוטף של הנתבע. הנתבע טוען כי "אינו מבין גדול בחומרת מכשירים סלולרים" ולכן לא ידע אם אכן תוקן המכשיר כפי שנמסר לו על ידי המעבדה. הנתבע העלה את הסברה ולפיה פתיחת המכשיר על ידי התובע, על מנת לאתר את מדבקת התיקון והאחריות, גרמה לנזק נוסף למכשיר.

בדיון שהתקיים בפני ביום 14.4.16 חזרו הצדדים על טענותיהם. התובע ביקש לצרף מסמך נוסף ונקבע כי יוכל לעשות כן עד ליום 19.4.16. לא מצאתי כי צורף כל מסמך לתיק בית המשפט, על אף שחלף המועד.

בדיני החוזים הישראלים שולט עקרון תום הלב, ולפי סעיפים 39 ו-61 לחוק החוזים (חלק כללי) הוא מקיף את מלוא דיני החיובים במשפט הישראלי. גם הסעיפים העוסקים בטעות ובהטעיה בדיני החוזים פורשו בפסיקת בית המשפט כמטילים חובות גילוי מיוחדות במקרים מסוימים. היחסים בין המוכר והקונה, חובות הגילוי המוטלות על המוכר, והדרך שבה יכול הקונה לקבל פיצוי על אי התאמה, מוסדרים בסעיפי חוק המכר, המאפשרים לקונה, בנסיבות מסוימות, להסתמך על אי התאמה של המכר גם לאחר רכישת הממכר וקבלתו לחזקתו. סעיף 16 לחוק המכר, תשכ"ח-1968 קובע כי אם אי ההתאמה בממכר נבעה מעובדות שהמוכר ידע או היה עליו לדעת עליהן בעת גמירת החוזה, ולא גילה אותן לקונה, זכאי הקונה להסתמך עליהן. הכלל הנוהג הינו, לפיכך, כי על המוכר לגלות פרטים רבים ככל האפשר לקונה, ובמקרים רבים לאפשר לו לבטל את החוזה ולהחזיר את הממכר בתוך זמן מה מהרגע בו קיבל את הממכר לידיו.

נוכח כל האמור, שוכנעתי כי במקרה דנן היה על הנתבע לגלות לתובע את מלוא "ההסטוריה" של מכשיר הטלפון שמכר לו, ושוכנעתי כי הדבר לא נעשה. משכך, רשאי היה התובע לבטל את העסקה – להשיב לנתבע את מכשיר הטלפון ולקבל את תמורתו בחזרה. בפועל, דרישת התובע היא לפיצוי ולאו דווקא לביטולה של העסקה.

ראשי הנזק שלא צורפו ראיות לגביהם לא הוכחו, ואני דוחה את התביעה ביחס אליהם.

לפיכך, אני פוסק כי על הנתבע לפצות את התובע בסך 800 ₪.

הסכום ישולם תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן, יישא סכום הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.