סקר נ' מנדל

לפני תובענה כספית ע"ס 8,234₪ שעניינה נזקי רכוש שנגרמו לרכב התובע וזאת לטענתו עקב פגיעת רכב הנתבעת ברכבו.

לטענת התובע, ביום 27.9.2016 העמיד את רכבו בסמוך לביתו כאשר רכבה של הנתבעת חנה בסמוך אליו. לגרסתו, עת חזר לרכבו גילה נזק של שפשוף בצדו הימני אחורי של הרכב כאשר האפשרות היחידה היא שרכב הנתבעת הוא שפגע בו. עוד מציין התובע , כי כדרך קבע, בעת חנייה, נוהג הוא לצלם את רכבו וכן את הרכבים החונים בסמוך לו , וזאת על מנת שבמקרה של פגיעה יוכל לאתר את הרכב הפוגע. בגין פגיעת הנתבעת, נגרם נזק ישיר לרכבו בסך 3,510 ₪ והכל בהתאם לחוות דעת שמאי שצורפה לכתב התביעה. לסכום זה הוסיף דרישה לתשלום שכ"ט השמאי ששכר בסך 972 ₪ וירידת ערך הרכב בסך 3,752 ₪.

לטענת הנתבעת, דין התביעה כנגדה להידחות וזאת כאשר לטענתה לא פגעה ברכב התובע. הנתבעת מציינת כי התובע החנה את רכבו בצורה בעייתית שחסמה את מעבר הרכבים בכביש הצר, וכי אף אם פגעה ברכבו בטעות, הייתה זו נגיעה קלה אשר לא היה בה בכדי לגרום לנזק נשוא התאונה, שאם לא כן הייתה מרגישה כי פגעה ברכב, דבר שלא קרה . לכל מוסיפה הנתבעת וטוענת כי אין כל היתכנות שגרמה לנזק הנתבע וזאת כאשר לרכבה לא נגרם כל נזק.

בישיבה אשר התקיימה לפניי ביום  29.5.2017, הודיעו הצדדים על הסכמתם למתן פסק הדין לפי סעיף 79 א לחוק בתי המשפט[נוסח משולב] התשמ"ד- 1984.

שמעתי את עדויות הצדדים ועיינתי בכתבי הטענות ונספחיהם ובמוצגים שהגישו הצדדים ושקלתי את כלל השיקולים שבית המשפט רשאי לשקול בפוסקו לפי סעיף 79 א לחוק בתי המשפט. על יסוד כל אלה, ובהתאם להסכמת הצדדים כאמור לעיל, לא מצאתי כי התובע עמד בנטל הראייה הדרוש והוכיח כי התובעת היא זו שפגעה ברכב וגרמה לנזק הנתבע, ומכאן דין התביעה להידחות וכך הנני מורה .

בשים לב לאופי התובענה אינני עושה צו להוצאות .

ניתן היום, י' סיוון תשע"ז, 04 יוני 2017, בהעדר הצדדים.