ת"ק 34948-09-15 לוי נ' חופש נופש וספורט בע"מ

ביום 14.1.14 רכשה התובעת מנוי שנתי ל"ספורטן" – סניף מועדון הספורט והכושר של הנתבעת בחדרה (להלן: "ספורטן") תמורת סך של 2,300 ₪ (להלן: "המנוי").

בעתירתה לחיוב הנתבעת לשלם לה סך של 2,124 ₪, טוענת התובעת כי זו לא יידעה אותה מבעוד מועד בדבר סגירתו הצפויה של הספורטן בחודש אוגוסט 2014 וכי היא נאלצה לעבור אל סניף מועדון ספורט וכושר אחר השייך לנתבעת בישוב פרדסיה המרוחק ממקום המגורים שלה באליכין (להלן: "סניף פרדסיה"). עוד טוענת התובעת כי פניותיה אל הנתבעת בבקשה לביטול המנוי לאחר שהסתבר לה כי המעבר אינו מתאים ליכולותיה ולצרכיה, לא נענו במשך תקופה ארוכה.

את סכום תביעתה בסך 2,124 ₪ מנמקת התובעת באלה:

• הגם שרכשה את המנוי ביום 14.1.14, היא החלה להשתמש בו בפועל רק ביום 20.4.14 וזאת בשל ניתוח רפואי שהיה עליה לעבור ואשר בעקבותיו הסכימה הנתבעת ל"הקפיאו" עבורה ואף ציינה עובדה זו על הקבלה בגין התשלום, אלא שזו אבדה לה מאז.

• ביום 10.8.14, לאחר שכבר נודע לה על סגירתו הצפויה של הספורטן בחדרה והעברת מנוייו אל סניף פרדסיה (ר' תיקון הטענות בפתח הדיון בבית המשפט, היא נסעה לצרפת ועם חזרתה משם, ב- 10.9.14 או בסמוך לכך, הסתבר לה כי המרחק מביתה אל סניף פרדסיה גדול מדי עבורה. בנסיבות אלה, כך לטענתה, הודיעה התובעת לנתבעת כי היא איננה מעוניינת בהמשך תוקפו של המנוי.

• כל פניותיה אל הנתבעת (בטלפון, במכתב רשום, בפקס ובפגישה אישית עם מנהל רשת סניפיה) בבקשה לקבל החזר כספי עבור התקופה שבה המנוי לא נוצל על ידה (20.4.14-14.1.14 ו- 10.8.14 –1.2.15 - כ- 8 וחצי חודשים), עלו בתוהו.

• בנוסף לדמי המנוי ששולמו עבור התקופה שלא נוצלה, דורשת התובעת פיצוי בגין עלות נסיעותיה אל סניף פרדסיה לשם ביטולו וכן בגין עוגמת הנפש שנגרמה לה במקרה זה.

  בהתייחסותה אל טענת הנתבעת לפיה המעבר אל סניף פרדסיה בוצע בעקבות בקשתה, אמרה התובעת בעדותה בבית המשפט את הדברים הבאים: "אני לא יודעת מי פנה אלי, אולי הפקידה, ואני הסכמתי לעבור לפרדסיה אבל מכיוון שבפעם הראשונה שנסעתי, זה מאוד רחוק וזה לא הכיוון שלי ואי אפשר עם הפקקים לכיוון תל אביב אז ביקשתי לבטל, לא נכנסתי לבריכה, לא השתמשתי בשירותים שם. הייתי מספר פעמים כדי לנסות לקבל את כספי. הפעם הראשונה שבה נסעתי לשם ואז הבנתי שזה רחוק לי מדי היתה אחרי שחזרתי מצרפת, אבל אני לא זוכרת תאריך מדויק. אני מבקשת על שארית המנוי שלי החזר כספי, שום דבר לא יותר, ונפגשתי עם כולם ואמרו לי שיטפלו לי בזה, גם אדון בן חיים שנמצא כאן (אחד ממנהלי הנתבעת – ר.ס.מ) אמר שיטפל".

   

  הנתבעת, המכחישה את טענות התובעת בדבר "הקפאת" המנוי וטוענת כי היתה זו היא שהעדיפה להעביר את המנוי שלה לסניף בפרדסיה במקום לקבל החזר כספי בגין סגירת הסניף בחדרה, טוענת להגנתה כי התובעת ניצלה את המנוי בסניף פרדסיה במשך מספר חודשים וכי היא הודיעה לה על רצונה לבטלו רק ביום 28.9.14. עמדת הנתבעת היא כי במצב דברים זה ולאור הוראות חוק הגנת הצרכן הקובעות כי הביטול ייכנס לתוקפו בחלוף 30 יום ממועד ההודעה, זכאית התובעת להחזר תשלום בגין 3 חודשים בלבד, דהיינו - 191 ₪ x 3= 573 ₪ - סכום שממנו יש לנכות דמי ביטול בשיעור של 17% (הנעוצים בכך שמדובר בהודעת ביטול שנמסרה בשליש השלישי של המנוי) ובסופו של דבר - 182 ₪ בלבד. בעדותו בבית המשפט אמר מנהל הנתבעת מר אסף בן חיים: "...הקאנטרי בחדרה באמת נסגר ב – 1.9. אנחנו הצענו לכולם באזור מהלך חודש יוני והציעו למי שרוצה לעבור לקאנטרי בפרדסיה או לקאנטרים אחרים שיש לנו ברשת, מוזמן. התובעת הסכימה לעבור עוד לפני שעבר הספורטן. אני לא קיבלתי שום הודעה בכתב על רצונה של התובעת להפסיק את המנוי ולא להגיע עוד לפרדסיה. זה נודע לי במהלך חודש ינואר 2015 לראשונה. פגשתי את התובעת, היא באה לפרדסיה ונפגשנו שם ביחד והייתה שיחה נעימה. הסברתי לה שנשאר רק חודש ולפי תיקון 37 (לחוק הגנת הצרכן – ר.ס.מ) יש להודיע חודש מראש בכתב".

   

  לאור טענת התובעת ובתה (אשר הופיעה בפני גם כן) בדבר קיום מסמכים רפואיים שיש בהם כדי ללמד על כך שהיא לא יכולה היתה להתאמן מאז רכשה את המנוי ועד 20.4.14 (תקופת ה"הקפאה" שלא הוכחה על ידה באותו שלב בשל אבדן הקבלה), הוריתי לה להגיש מסמכים אלה לתיק ביהמ"ש. במקביל לכך, נדרש נציג הנתבעת אשר טען כי "הם לא מקפיאים מנוי לאף אחד אלא נותנים זיכוי עם חידושו", להגיש את תיק המנוי של התובעת שהועבר מחדרה לפרדסיה.