שורנזון נ' דיאב

התובע מספר שהנתבע שיפץ את ביתו, ועל פי החוזה ביניהם, על הנתבע לתקן ליקויים שהתגלו במהלך שנה לאחר סיום העבודה, בתמורה לסך של 1,000 ₪ שישלם התובע, וכן חייב היה הנתבע לשאת בכל נזק שנגרם לגינה.

התובע מספר שבמהלך השנה שלאחר תום העבודה, היו בביתו שני אירועים של נזילה במטבח עקב דליפה מהגג החיצוני, כאשר הנזילות פגמו בצבע תקרת הגבס במטבח. כן היו נזילות חמורות בכניסה לבית, ליד לוח החשמל שליד דלת הכניסה, הרבה סדקים בקירות ובחיבורים בין "החדש והישן", סדקים במטבח בתקרת גבס שהנתבע התקין בשיפוץ, סדקים באזור מקצת החלונות ועובש וצבע מתקלף בשתי מקלחות.

חמור מכל אלה, הביוב הראשי מתחת לבית נסתם וקיר כניסה חדש לבית נסדק.

התובע מספר שבמהלך אותה שנה פנה לנתבע מספר פעמים והתריע על ליקויים בעבודה, והנתבע אף שלח גגן מטעמו שניסה לתקן תקלות אך לא תיקן את כולן.

לקראת תום השנה סיפר התובע לנתבע על הסדקים בקיר הכניסה, והודיע לו על כוונתו להתייעץ עם המהנדס מונדר שליווה את הבניה.

המהנדס בחן את הקיר והורה להוסיף שני עמודי פלדה לחיזוקו, והתובע התקין אותם בעצמו ובתוך כך פגע באופן בלתי נמנע ברצפת הפרקט ובפנלים.

המהנדס המליץ להמתין כ-6 חודשים על מנת לראות כיצד "יסתדר" הבית עם העמודים החדשים ואז להזמין את הנתבע לתקן את הקיר ולסגור את הסדק.

לבקשת התובע עדכן המהנדס את הנתבע בסיכום זה, על מנת שהנתבע ייקח אחריות על התיקון מעבר לשנה עליה סוכם בעבר.

באותו שלב ומתוך ייאוש מחוסר היענות הנתבע לבקשותיו, אמר לו התובע שהוא מסתפק בכך שהנתבע יתקן את הביוב ואת קיר הכניסה. התובע טוען שאמירה זו לא מחייבת אותו.