ת"ק 34839-09-15 אבו ליל נ' זועבי ואח'

רכב התובעת נכנס לכיכר תנועה, רכב נתבעת 1 הגיח מימין ונכנס לכיכר , ושני כלי הרכב התנגשו ביניהם.

רכב התובעת נפגע בחלקו הקדמי הימני ואילו רכב הנתבעת נפגע בחלקו השמאלי הקדמי, באזור דלת הנהגת.

שתי הנהגות שהעידו בפניי, סיפרו שלא הבחינו, זו ברכבה של האחרת, בטרם התרחשה התאונה. אף אחת מהנהגות לא טענה ששדה הראייה במקום הופרע בצורה כלשהי, ומכאן המסקנה שכל אחת מהן התרשלה בחוסר זהירות מסוים כאשר השתיים לא בחנו את סביבת הנסיעה שלהן.

לא ניתן לסמוך על טענה של מי מהנהגות, שהנהגת האחרת נהגה במהירות מופרזת שאינה מתאימה לתנאי הדרך, בשל העניין שיש למעורבות בתאונה בהכרעה בתיק זה.

בנסיבות האירוע, ברור שלתובעת הייתה זכות הקדימה, בהתחשב בכך שבאופן מעשי, זכות הקדימה הינה לרכב המגיע משמאל (משום שמעשית זהו הרכב שנכנס ראשון לכיכר מבין השניים כאשר מתרחשת התנגשות).

גם סימני הפגיעה בשני כלי הרכב, מראים שנתבעת 1 נמנעה מלתת זכות קדימה לתובעת ולכן היא אחראית בעיקרו של דבר לתאונה.

משום שהתובעת לא הבחינה ברכב הנתבעת 1, אני קובע שיש לה רשלנות תורמת בשיעור של 15% לתאונה ותוצאותיה.

התובעת מסתמכת על דו"ח שמאי שלא נסתר, לפיו הנזק לרכבה הינו בסך 3,363 ₪ ולכך יש לצרף שכ"ט שמאי בסך 596 ₪ ובסך הכל 3,959 ₪, כאשר 85% מזה הם 3,365 ₪.

בחישוב ההוצאות, יש להביא בחשבון שהנתבעות לא טענו לרשלנות תורמת מצד התובעת משום שלא ידעו שזו לא הבחינה ברכב הנתבעת לפני התאונה. בנסיבות אלה לא הייתה לנתבעות הצדקה לניהול ההליך והן אמורות היו להודות באחריותן לתאונה.