אורלביץ נ' לאון

לפני תביעה על סך 3,810 ₪.

התובע טוען כי הזמין מהחנות בה עובד הנתבע ריהוט וכי זה סופק כשהוא פגום. הריהוט הוחזר לחנות לתיקון, וכאשר הגיע לחנות על מנת לבדוק כיצד מתקדם העבודה תקף אותו הנתבע – צעק עליו, דחף אותו ושבר את משקפיו שהיו תלויים על צווארו. תלונה הוגשה למשטרה.

התובע טוען כי על הנתבע לפצותו בגין המשקפיים שנשברו וכן בשל האיחור באספקת הרהיטים, על עגמת הנפש ועל הוצאות המשפט. בפתח הדיון הבהיר התובע כי אין הוא דורש פיצוי בגין נזקי גוף.

הנתבע טוען, מנגד, כי הסלון סופק במועד ותוקן מיד עם קבלת דרישת התובע – שכך שלא ברורה הטענה לפיצוי בגין איחור.

הנתבע הוסיף כי התובע התייצב בחנות מדי יומיים-שלושה, צעק וגידף והוציא שם רע לחנות מול לקוחות שהיו במקום. משכך, הוסכם כי שבפעם הבא שיגיע לחנות תוזמן למקום המשטרה.

ביום האירוע נשוא התביעה הגיע התובע לחנות ואכן – הוזמנה למקום המשטרה. רק מחוץ לחנות, לאחר שיצא התובע ממנה, ועם הגעת המשטרה למקום הועלתה לראשונה הטענה כי משקפיו של התובע חסרים. חיפוש אחר המשקפיים בחנות לא העלה דבר.

לתמיכה בטענות הנתבע העידה גם עובדת בחנות, ורשמתי לפני כי הנתבע משמש כמנהלה הישיר, על פי עדותה, ולכך משמעות באשר למשקל שניתן לייחס לעדותה.