ת"ק 34742-09-16

בפני בקשה שניה לביטול פסק הדין שניתן ביום 3.10.17 ותגובת התובעת.

כידוע 2 עילות עשויות להצדיק ביטול פסק הדין שניתן בהיעדר התייצבות ו/או הגנה.

האחת, ביטול מחמת הצדק, קרי כאשר הוכח כי בעל הדין לא ידע ו/או לא קיבל את הזימון לדיון.

השניה, ביטול משיקולי בית המשפט. במסגרת שיקולי בית המשפט נבחנים סיכויי ההגנה/התביעה של בעל הדין שלא התייצב לדיון.

על פי פסיקת בתי המשפט, קיימים יחסי גומלין בין שני שיקולים אלו – וככל שהתשובה לאחד מהם משכנעת יותר, כך קטן המשקל שיש לייחס לאחר [ראה לענין זה, ע"א 3645/92 קלנר נ' לופוביץ, פ"ד מז (4) 133)].

לאחר עיון בבקשה ובתגובה , ניכר כי אין מחלוקת כי הנתבעת ידעה על מועד שנקבע ליום 3.10.17, ואולם לטענתה מאחר והמועד לא התאים לה, היא סברה כי בא כוחה יופיע בשמה לדיון או יגיש בקשת דחייה. למותר לציין כי שלוחו של אדם כמותו, ומשכך מחדלי בא כוחה של הנתבעת מיוחסים לנתבעת עצמה. זאת ועוד, במסגרת ההחלטה מיום 24.4.17 הדגיש בית המשפט כי התייצבות הצדדים (ולא באי כוחם) הינה חובה.

משכך, אני קובעת כי לא מתקיימת במקרה דנן עילה לביטול פסק הדין מחמת הצדק.

אשר לסיכויי ההגנה, הרי שכפי שנקבע בהחלטה מיום 24.4.17, עיון בכתב ההגנה שהוגש מטעם הנתבעת, מעלה שאלות עובדתיות הדורשות בירור עובדתית, ומלמדות על סיכוי הגנה שאינם קלושים.

אשר על כן, ועל מנת לבחון התקיימותה של עילת הביטול השנייה כאמור, הנני מורה על זימון הצדדים לדיון בבקשה לביטול פסק הדין ליום 18.1.18, שעה 11:30.