מגל נ' דרוויש ואח'

התובעת הגישה תביעה כנגד הנתבעים, ע"ס של 1,500 ₪, עקב נזקים שנגרמו לה כתוצאה ממעשי הנתבעים.

התובעת טענה כי הנתבעים פגעו בצינור המים , מה שגרם לנזילות מים בדירתה ולנזקים כספים , אשר פורטו בכתב התביעה ובדיון עצמו. על פי עדות התובעת, נגרמו לה נזקים כספיים ישירים בסך של 1,250 ₪.

הנתבעים לא הגישו כתב הגנה אולם התייצבו לדיון. לא ניתן כל הסבר מדוע לא הוגש כתב הגנה. הנתבע טען כי היה במילואים אולם לא הסביר מדוע לא ביקש להגיש את כתב ההגנה עת סיים את שירות המילואים.

בדיון הודו הנתבעים כי מעשיהם הם אלו שגרמו לנזק לצינור, עקב התקנת דשא מלאכותי , שלא במזיד. לשאלה מדוע אין הנתבעים משלמים לתובעת את נזקיה השיב הנתבע כי התובעת גרמה נזק לדשא המלאכותי שבבעלותו, בנוסף, טען כי כאשר שאל הנתבע את התובעת מהו הנזק, השיבה שהוא לא צריך לשלם. הנתבע גם טען כי יכול היה לתקן את הטעון תיקון בעצמו.

התובעת הכחישה כי ויתרה לנתבע על נזקיה.

דין התביעה להתקבל.

אין כאמור מחלוקת כי הנזק שנגרם לצינור, נגרם כתוצאה ממעשיהם של הנתבעים. הטענה כי התובעת גרמה גם היא לנזקים לנתבעים לא פורטה ולא הוכחה. הנתבע טען בעצמו כי הדשא לא תוקן וכי הנתבעים כבר אינם מתגוררים במקום ולכן לא ברור מהו הנזק שנגרם לנתבעים, אם בכלל.

גם דין הטענה כי הנתבע יכול היה לתקן את הנזק בעצמו להידחות. התובעת פרטה את אשר עשה לצורך איתור התקלה, לרבות הבאת אנשי מקצוע. משהובאו אנשי מקצוע , דרך חברת הביטוח, הרי שממילא עשתה התובעת ככך שניתן היה לעשות על מנת להקטין את נזקיה ואת ההוצאות הכספיות ומלבד השתתפות עצמית ותשלום עבור ביקור, לא הוציאה תשלומים נוספים עבור העבודות עצמן. הנתבע בעצמו לא ציין מה היתה עלות התיקון בעצמו, אם היה עושה כן, מבחינת חומרים ועבודה.

לאחר ששמעתי את הצדדים, אני גם מקבלת את עדותה של התובעת כי מעולם לא ויתרה לנתבעים על התשלום הנדרש על ידה בגין הנזקים. כמו כן אני מקבלת את הנזקים שנתבעו על ידה אשר רובם המכריע תועד באישורים בכתב.