ליפשיץ נ' זינגר

לפניי תביעה לפיצוי בגין נזקים שנגרמו לרכב התובעת כתוצאה מתאונה שאירעה ביום 3/3/17 בעיר אשדוד.

לטענת התובעת, ביום התאונה, נפגע רכבה, תוך שהוא נוסע ישר בנתיב נסיעתו, מרכב הנתבעת אשר ללא כל אזהרה ביקש לצאת מהחניה שבצדו הימני של הכביש.

לטענת הנתבעת, התאונה אירעה בנסיבות שונות. לטענתה, רכבה ביקש לפנות שמאלה לכיוון החנייה ותוך כדי ביצוע הפנייה, נפגע מרכב התובעת.

לאחר שעיינתי בכל אשר הובא לפניי ושמעתי עדויות הצדדים וסיכומיהם, נחה דעתי כי דין התביעה להידחות וזאת מאחר ולא עלה בידי התובעת להרים את נטל ההוכחה המוטל לפתחה בהליך האזרחי.

מר מתן ליפשיץ אשר נהג ברכב התובעת ביום התאונה, העיד כי הוא נהג בנסיעה ישר מרחוב גולן לכיוון דרום. עוד העיד כי רכב הנתבעת חנה בצדו הימני של נתיב נסיעתו ולפתע יצא מן החניה ללא כל איתות או אזהרה.

מר שלמה זינגר, נהג הנתבעת, העיד כי הוא נסע ישר לכיוון דרום ונעמד לפני הפנייה לחניית ביתו הנמצאת מצדו השמאלי בשל התנועה מהכיוון הנגדי. עוד העיד כי בטרם הפנייה הוא אותת ורק אז החל בביצוע הפנייה. רק כאשר היה בשלבים הסופיים של ביצוע הפנייה, חש בפגיעה ברכבו.

ההלכה היא כי על ביהמ"ש לשאוף, ככל האפשר, להכריע במחלוקת עובדתית המונחת לפתחו ולקבוע איזו מבין הגרסאות המנוגדות המוצגות לפניו היא הגרסה הנכונה, בבחינת "האמת המשפטית".

עם זאת, אותה ההלכה מכירה באפשרות שלפיה, לאחר בחינה מעמיקה של התשתית הראייתית שהוצגה ובהיעדר אפשרות להעדיף גרסה עובדתית אחת על פני אחרת, בית המשפט מגיע למצב של "ספק שקול", היינו, למסקנה כי לא ניתן להעדיף גרסה אחת על פני גרסה אחרת.

במקרה כזה, יכריע בית המשפט את הדין על פי נטלי ההוכחה הרלוונטיים, מבלי לקבוע ממצאים עובדתיים פוזיטיביים ובאופן שבו בעל הדין שנטל ההוכחה מוטל על כתפו, יפסיד בהליך כיוון שלא עלה בידיו להרים את נטל ההוכחה (ע"א 595/88 אדרי נ' חסקל, פ"ד מז(5) 333 (1993); רע"א 1530/13 גדלוב נ' הארגז – מפעל תחבורה בע"מ (פורסם בנבו, 5.5.13) ועוד].

במשפט אזרחי, ייקבע כי בעל דין הרים את נטל ההוכחה המוטל עליו כאשר, בסופו של משפט ועל יסוד מכלול הראיות שהוגשו על-ידי כל בעלי הדין, המסקנה שיש להסיק הינה כי מאזן ההסתברויות נוטה לכיוונו של בעל הדין שנטל ההוכחה מוטל עליו. במילים אחרות, שממכלול הראיות מוסק שגרסתו העובדתית של אותו בעל דין הינה מסתברת ומתקבלת יותר על הדעת וקרובה יותר לאמת מאשר גרסתו הנגדית של בעל הדין שכנגד (ע"א 8385/09 המועצה המקומית סאג'ור נ' סונול ישראל בע"מ (פורסם בנבו (9.5.11) ועוד).

בענייננו, המדובר במצב של גרסה מול גרסה כאשר גרסת התובעת לפיה רכב הנתבעת סטה לפתע לנתיב נסיעת רכבה, עת ביקש בחוסר זהירות לצאת מהחניה שבצד ימין, מוכחשת על ידי הנתבעת שעל פי גרסתה התאונה אירעה במהלך ביצוע פנייה כדין שמאלה על ידי רכבה.

משכך, ומאחר ואופי ומיקום הנזקים בשני הרכבים, כעולה מהתמונות שהוצגו, תואמים את שתי הגרסאות ולא עלה בידי התובעת להטות את כפות המאזניים המעוינות לטובת גרסתה, הרי שלא נותר אלא לקבוע כי התובעת לא עמדה בנטל המוטל לפתחה ולא הוכיחה את טענותיה אף לא ברמת ההוכחה המופחתת הנדרשת בהליך האזרחי.

משכך, דין התביעה להידחות וכך אני מורה.

נוכח ההנמקה בבסיס פסק הדין, אין צו להוצאות.

בקשת רשות ערעור לבית משפט מחוזי בבאר שבע בתוך 15 יום.

ניתן היום, י"ח תמוז תשע"ח, 01 יולי 2018, בהעדר הצדדים.