פלוני נ' מדינת ישראל

התובע מבקש פיצוי של 33,500 ₪ מהנתבעת, בשל כך שנפגע בכף ידו השמאלית ונעשו לו שם תפרים, במהלך עבודתו כאסיר בנגרייה המופעלת במסגרת שב"ס.

הוא טוען שנגרם לו אובדן של כושר עבודה, נגרמה לו צלקת והיו לו כאבים עזים בפרק היד השמאלית והפרעות בשינה בלילה.

הנתבעת טוענת שנזקי התובע מקורם באירוע פתאומי, לא צפוי ובלתי נמנע.

הנתבעת מוסיפה שלתובע לא נגרם כל נזק לטווח ארוך.

הנתבעת מפנה לכך שהתובע לא נסמך על חוות דעת רפואית.

בדיון עצמו סיפר התובע, שעבד בנגרייה וחתך פלטת עץ מהר מדי. ונחתכה לו היד והוא נלקח לבית חולים.

הוא הציג תמונה של הפגיעה מיד לאחר התאונה והציג את הצלקת שלו כפי שהיא כיום.

בהמשך הבהיר שאסיר אחר חתך את הפלטה במסור, בעוד התובע נשא עמו חתיכת עץ ועבר ליד המסור, ואז עפה חתיכת עץ מהפלטה שבמסור ופגעה לו בחלק החיצוני של כף היד.

הוא טוען שבעקבות הפגיעה לא יכול היה לחזור לעבודתו בנגרייה משום שלא היה יכול להרים דברים כבדים.

הוא טען שבהיותו אסיר נמנעה ממנו האפשרות להשיג חוות דעת מומחה רפואי.

כשנשאל מדוע לא דאג לכך בחופשות, השיב שהוא נמנע מלצאת לחופשות משום אינו רוצה להטריח משפחה וחברים שיחתמו עליו ערבות.

הוא אמר שבעקבות חוסר יכולתו לשוב ולעבוד בנגריה, הוא עובד כיום בעבודה שבה הוא משתכר 150 ₪ לחודש בעוד המשכורת בנגריה הייתה למעלה מ-800 ₪ לחודש עם אפשרות להעלאה במשכורת.

הנתבעת טענה שהתובע לא מסתמך על חוות דעת רפואית או חוות דעת מומחה תעסוקה, והוסיפה שהתובע שוחרר מחדר המיון בתוך פחות משעה.

המדינה טענה עוד, שהתובע חייב היה על פי הוראות הבטיחות ללבוש כפפות, אך העד מטעם המדינה ציין שהכפפות אומנם נגישות לכל עובד, אך אין מחייבים את האסירים לחבוש אותן וישנם תפקידים בעבודה שבהם על פי הוראות מנהלי העבודה, לא חובשים כפפות.