קייזר נ' סוחייק

1.עניינה של התביעה שלפניי בהסכם שנכרת בין התובעת לנתבע במסגרתו שכר את שירותי התובעת לעיצוב פנים של דירה בראשון לציון (להלן: הפרויקט), תוך התחייבות לתשלום בסך 8,000 ₪. הנתבע שילם את התשלום הראשון בסך 2,000 ₪, אולם כחודש וחצי לאחר מכן, הודיע הנתבע לתובעת כי אין באפשרותו לבצע את השיפוץ ולפיכך ביטל את ההתקשרות עמה.

2.הצדדים חלוקים באשר לשאלה מה היקף העבודה הכולל שביצעה התובעת והאם הנתבע חב לה תשלום בגין שכר טרחתה מעבר לתשלום הראשון אשר שילם.

3.לטענת התובעת עובר להודעת ביטול ההתקשרות היא ביצעה כ- 80% מכלל העבודה על הפרויקט, לפיכך תובעת מהנתבע לשלם לה את יתרת שכר טרחתה בגובה השיעור החלקי של ביצוע הפרויקט, בסך של 4,500 ₪. בנוסף עותרת התובעת לתשלום הוצאות משפט ועוגמת נפש בסך 2,000 ₪.

4.הנתבע אינו חולק על מרבית העובדות כמתואר לעיל, ואולם לדידו, היקף העבודה שהשקיעה התובעת בפרויקט היה נמוך בהרבה מהנטען על ידה וממילא, לשיטתו, הוא שילם לה את שכר טרחתה בגין עבודתה בתשלומו הראשון ולפיכך עותר הוא לדחיית התביעה.

5.אקדים ואומר כי לאחר ששקלתי את מכלול השיקולים מצאתי לקבל את התביעה, אם כי בחלקה. אבאר נימוקיי.

דיון והכרעה

6.השאלות הצריכות להכרעה בתביעה שלפניי הן:

מה היקף העבודה שהשקיעה התובעת בפרויקט ביחס לכלל העבודה עליה סוכם, וכפועל יוצא האם חב לה הנתבע את הפרש שכר טרחתה בנוסף לתשלום הראשון ששולם על ידו.

7.לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ועיינתי בראיות שהוצגו לי במהלך הדיון נחה דעתי כי התובעת עמדה בנטל השכנוע הנדרש והוכיחה כי ביצעה כ- 80% מהיקף העבודה בפרויקט, ולפיכך זכאית היא לתשלום מהנתבע – בהתאם לחלק היחסי מסך התשלום הכולל של הפרויקט ובהתחשב בתשלום הראשון שביצע.

8.מצאתי להעדיף את גרסתה של התובעת אשר התרשמתי ממהימנותה ומהראיות שהגישה אשר תמכו בגרסתה.