ת"ק 34088-09-16 לביא נ' גרשוני

רקע

1. לפניי תביעה להשבת דמי שכירות בסך 12,000 ₪ בגין טענה להפרת חוזה שכירות.

2. ביום 10.3.16 נכרת בין התובעת והנתבעת חוזה שכירות בהקשר ליחידת מגורים בדרך הים 26 בכפר ויתקין (להלן: "המושכר") לתקופה של 12 חודשים (להלן: "החוזה"). התובעת שילמה את דמי השכירות בשקים דחויים.

3. במהלך חודש יולי 2016 החלה הנתבעת בביצוע שיפוצים במבנה בו שוכנת יחידת המגורים שהושכרה לתובעת. התובעת ביקשה לסיים ההתקשרות החוזית ולקבל את השיקים. הנתבעת סירבה ועמדה על קיום החוזה.

   כתבי הטענות

4. בכתב התביעה טענה התובעת כי משך זמן השיפוצים והיקפם מהווים הפרה יסודית של החוזה שכן נמנע ממנה שימוש ראוי וסביר במושכר. עוד טענה התובעת כי הנתבעת הציגה מצג שווא לפיו היא מתכננת במושכר שיפוץ קל כאשר בפועל מדובר על שיפוץ מסיבי. התובעת פנתה אל הנתבעת ביום 31.8.16 והודיעה לה על ביטול החוזה, דרשה החזר דמי השכירות ששולמו לנתבעת החל מיום 1.8.16 אך הנתבעת דחתה את בקשתה.

5. בכתב ההגנה טענה הנתבעת כי התובעת ידעה על כוונתה לערוך שיפוץ עוד טרם כניסתה למושכר וכי עדכנה אותה אודות השיפוץ המתוכנן מספר פעמים, ועל אף זאת החליטה הנתבעת להתקשר בחוזה. עוד הוסיפה הנתבעת כי התובעת הביעה רצונה לעזוב את המושכר עוד טרם תחילת השיפוצים; השיפוץ הכללי החל ב- 25.7.16 ואולם הפיגומים החיצוניים הוצבו כחודש לאחר מכן, ובפועל לא השתמשה התובעת במושכר מסוף חודש יוני, דהיינו, עובר לתחילת השיפוצים.

   הדיון מיום 27.4.17

6. בפתח הדיון ביקש אביה של הנתבעת (עו"ד במקצועו) שהוא גם תובע בתיק, לשנות את כתב התביעה באופן שיתוקן סכום התביעה לסך של 12,000 ₪ וזאת בגין 4 חודשי שכירות נוספים בהם הנתבעת המשיכה לגבות כסף. כבר במעמד הדיון קיבלתי את בקשתו ואני מורה על תיקון פורמלי של כתב התביעה.