ת"ק 33959-02-16 בקר נ' טנא

לפניי תביעה בגין נזקים שנגרמו לרכב התובע בתאונת דרכים שאירעה ביום 20.10.15.

נטען בכתב התביעה כי רכב התובע, בו נהגה הגב' רויטל בקר, עשה את דרכו בנסיעה ישירה בנתיב השמאלי בכביש והאט טרם הגעתו לצומת גלילות. לפתע, חשה נהגת רכב התובע חבטה ברכב. האופנוע, עליו רכב הנתבע, הגיח מאחור ומימן לרכבה וניסה לבצע עקיפה תוך שהתפרץ לנתיב נסיעת רכב התובע. כתוצאה מכך, פגעה האופנוע ברכב התובע והסב לו נזקים.

מנגד, בכתב ההגנה טען הנתבע כי האט את האופנוע לקראת הרמזור ולפתע חש זעזוע והאופנוע נהדף קדימה. לאחר מכן, טענה בפניו נהגת רכב התובע כי פגע ברכבה.

בדיון בפני העידו שני הנהגים.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם ובראיות שהוצגו, ולאחר ששמעתי העדויות בפני, החלטתי לקבל את התביעה.

עדות נהגת רכב התובע באשר לנסיבות התאונה היתה עדות ברורה, אחידה וקוהרנטית ואף התיישבה עם מיקום ואופי הנזקים ברכב.

מנגד, העיד הנתבע כי רכב התובע הוא שפגע באופנוע מאחור. אלא שמעדות הנתבע עולה כי הנתבע לא ראה את הפגיעה ואף לא סבר באותה העת כי האופנוע קיבל מכה אלא כי ישנה בעיה באופנוע.

הנתבע אף אישר בעדותו כי נהגת רכב התובע עצרה את רכבה לאחר הפגיעה ואמרה לו כי פגע ברכבה.

מנגנון הפגיעה, מיקום הנזקים והעובדה כי האופנוע ספג פגיעה קלה ביותר ואף לא נפל מתיישבת יותר עם המסקנה כי האופנוע פגע ברכב התובעת ולא ההיפך.

בנסיבות אלה, אני מעדיפה את עדותה של נהגת רכב התובע.