חזן נ' עיריית אור יהודה

מונחת לפניי תביעה במסגרתה תוקף התובע את חיובו הכספי בגין עבירת חניה, לאחר ששילם את החיוב, וזאת מטעמים לפיהם עצם החיוב לא היה מוצדק.

טוענת הנתבעת כי בית המשפט לתביעות קטנות נעדר סמכות לדון בתביעה הואיל ודו"ח חניה הינו עבירת קנס אשר עלות עליה הוראות תק' 228 ו – 229 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב – 1982 (להלן – "חוק סדר הדין הפלילי"), באופן שמקנה את סמכות השיפוט בעניין זה לבית המשפט לעניינים מקומיים.

ביום 16.7.17 קבעתי כי על התובע להשיב לבקשת הנתבעת לסילוק התביעה על הסף, וזאת עד ליום 20.7.17.

בהיעדר תשובה מטעם התובע עד למועד החלטתי זו; הואיל והדיון בתיק זה קבוע ליום 26.7.17; ומאחר שאני סבורה כי דין הבקשה לסילוק על הסף להתקבל וברצוני לחסוך בעלויות התייצבות מיותרות לשני הצדדים, אני מורה בזאת על מחיקת התביעה, ללא צו להוצאות, ואנמק.

אכן, התובע בענייננו תוקף דו"ח חניה ששולם על ידו, מטעמים כי הדו"ח לא היה מוצדק והטלתו התבססה על מסד עובדתי שגוי. לכך מוסיף התובע בתביעתו גם רכיב של עוגמת נפש טרדה והוצאות. אין ספק כי ליבת התביעה היא עצם חוקיותו של דו"ח החניה (שכבר שולם). דוח חניה הינו עבירת קנס. על פי סעיף 229(ח) לחוק סדר הדין הפלילי: "שילם אדם את הקנס רואים אותו כאילו הודה באשמה בפני בית משפט, הורשע ונשא את עונשו...".

הטענה כנגד הדו"ח היא אפוא טענה כנגד הרשעתו של האדם אליו מתייחס הדו"ח. הסמכות הייחודית לדון בטענות הנוגעות לעצם ההרשעה בהקשר זה מסורה לבית המשפט לעניינים מקומיים (ר' ס' 55(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד – 1984; וכן ר' ע"א 8080/99 וקס נ' עיריית תל-אביב (פורסם בנבו, 5.12.2005).

משכך, בית המשפט לתביעות קטנות איננו מוסמך לדון בתביעה בעניין זה הואיל והסמכות הייחודית קנויה בידי בית המשפט לעניינים מקומיים.

אני מורה אפוא על מחיקת התביעה, בנסיבות העניין - ללא צו להוצאות.

בהתאם - הדיון בתיק הקבוע ליום 26.7.17 בטל בזאת.

לנוכח לוחות הזמנים הדוחקים – המזכירות תעדכן את הצדדים טלפונית, ללא דיחוי, אודות החלטתי זו.