לוי נ' חליל

בתאריך 2.6.15 במגרש החניה בשד' החירות בחדרה, ארעה תאונת דרכים בין רכבה של התובעת מסוג פולקסווגן מ.ר. 38-794-60 (להלן: "רכב התובעת") לבין רכבו של הנתבע מסוג מאזדה מ.ר. 73-983-29 (להלן: "רכב הנתבע").

בעתירתה לחיוב הנתבע בתשלום סך של 10,687 ₪ בגין הנזקים שנגרמו לה כתוצאה מן התאונה, טוענת התובעת כי במהלך עקיפתה את רכב הנתבע אשר עמד במרכז הכביש ועצר את התנועה, החל הלה לנסוע מבלי שווידא קודם לכן שנתיב נסיעתו פנוי. גרסה דומה נמסרה על ידי התובעת בהודעתה לחברת הביטוח ביום שלמחרת התאונה (ר' הטופס שצורף לכתב התביעה).

בבדיקת רכב התובעת על ידי שמאי ביום 4.8.15, נמצא כי הוא ניזוק בחלקו הימני (קדמי ואחורי – ר' בתצלומים - ת/2) ועלות תיקונו הועמדה על סך של 7,162 ₪ ( כולל מע"מ). בנוסף לכך קבע השמאי ירידת ערך של 3.5% בסך 1,344.42 ₪ ושכר טרחתו הועמד על סך של 1,180₪ כולל מע"מ.

בעדותה בבית המשפט תיארה התובעת את התרחשות התאונה, כך:

"...בזמן שאני ממתינה שיהיה אפשר להיכנס לתוך החניה ושהנתבע יזוז

משם, עוד מגיעים רכבים מאחורי והכביש הראשי נסתם. חיכינו שהוא

יוריד את הנוסעים שלו מהרכב, הנוסעים שלו עלו לרכב (צ"ל ירדו מהרכב

– ר.ס.מ) ועלו לכניסה לקופת החולים במקום שמסומן בכוכבית (ר' בתצלומים

– ת/1). כולנו כולל אנשים שרוצים לצאת מחניית נכים מחכים שהבחור יזוז.

אחרי שראיתי שגם כשהנוסעים שלו ירדו והוא ממשיך לא לנסוע, החלטתי

שאני עוקפת אותו וממשיכה לחפש לעצמי חניה. בזמן שבאתי לחזור בחזרה

לשביל שלי כדי שלא יהיה מצב שאני נוסעת בצד השני של הכביש הוא התחיל

לנסוע מבלי להסתכל בעוד שאני חוזרת בחזרה לנתיב הימני...".

לשאלתי השיבה התובעת כי היא צפרה לתובע וכי "כל הרחוב צפר לו. הכביש הראשי היה פקוק בזכותו...".