ת"ק 33282-10-13 אביטן נ' אלזמי ואח'

בפני תביעת התובע, אשר הוגשה במקורה כנגד הנתבע 1 ורק לאחר דיון ראשון בה צורף הנתבע 2 כנתבע נוסף, וזאת לתשלום הסך של 32,000 ₪ וזאת כהחזר בגין סכומים שונים שנגבו מהתובע עבור מיסים בגין עסקת מקרקעין שבוצעה על ידו עבור הנתבעים או מי מהם.

בדיון שהתקיים בפני ביום 15.9.14, לאחר שהצדדים טענו טיעוניהם (לרבות טענת ההתיישנות שהעלה הנתבע 2 כנגד התביעה) הגיעו הצדדים להסדר דיוני כדלקמן:

"מוסכם עלינו כי הנתבע 2 ישלח לבדיקת פוליגרף שתהווה ראיה מכרעת בתיק זה וזאת בשאלה היחידה: האם הוא שילם לתובע את הסך של 8,000 ₪ במזומן בעקבות טענת התובע כי הוטל עיקול על החזר מיסים שהוא זכאי לו.

ככל שהנתבע 2 יצא דובר אמת, התביעה תידחה תוך חיוב התובע בהוצאותיו.

ככל שהנתבע 2 לא יצא דובר אמת, התביעה תתקבל על סך של 8,276 ₪ כפי שמצוין באישור המיסים בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה, וחיוב הנתבע בהוצאות התובע.

כן מוסכם כי התביעה כנגד הנתבע 1, תידחה ללא צו להוצאות".

יצויין כי הסכמה זו ניתנה לאחר שהנתבע 2 בעצמו הציע ביצוע בדיקת פוליגרף להוכחת אמיתות טענתו כי שילם בעבר את מלוא הסכום שדרש ממנו התובע בגין העיקול שהוטל על החזר מיסים שהיה זכאי לו.

ביום 28.10.14 התקבלה חוות דעתו של הבודק שמונה על ידי בית המשפט, מר יעקב פרידלנדר, לפיה הנתבע 2 יצא דובר שקר בבדיקתו. משכך הודיע בית המשפט לצדדים כי בכוונתו ליתן פסק דין בהתאם להסדר הדיוני אלא אם תועלה בקשה שיש בה כדי למנוע זאת.

בתגובה ביקש הנתבע 2 כי אמנע מליתן פסק דין, חרף תוצאת הבדיקה, שכן יש בכך לעקוף את הוראות חוק ההתיישנות מאחר ומדובר בתביעה שהתיישנה.

לאחר עיון חוזר בפרוטוקול הדיון ובהודעת הנתבע 2 אני דוחה את בקשתו להמנע מליתן פסק דין בהתאם להסדר הדיוני, מאחר ואני סבורה כי עפ"י ההסדר הדיוני המבוסס על הסכמת הצדדים ויתר הנתבע 2 למעשה על טענת ההתיישנות שהועלתה על ידו. כאמור, ההסדר בוסס על הצעתו של הנתבע 2 בעצמו כי יעמוד לבדיקת פוליגרף ובמסגרתו ויתר התובע על חלק ניכר מתביעתו כאשר בעקבות ההסדר הועמדה תביעתו על סכום מוגדר של 8,000 ₪ שתשלומו היה שנוי במחלוקת בין הצדדים. המדובר בהסדר כולל, ששיקלל את מלוא טענות הצדדים, לרבות טענת ההתיישנות, ואין לאפשר לנתבע 2, כעת משהתברר כי ההסדר פעל לחובתו, להתנער מהסכמתו זו.

אמנם נכון כי אין אמירה מפורשת בפרוטוקול, במסגרת הגדרת ההסדר, כי בכך מוותר הנתבע 2 על טענת ההתיישנות, אולם קריאת הפרוטוקול בכללותו מלמדת על כך, כמו שהיא גם מלמדת על ויתור התובע על יתרת תביעתו במסגרת הסדר זה. כפי שידע הנתבע 2, מלכתחילה לטעון להתיישנות, ככל שרצה לעמוד על טענתו זו לא צריך היה לתת הסכמתו להסדר הדיוני שנוסח במעמד הצדדים ובהסכמתם.