מיטרני נ' פלדמן

לפניי תביעה כספית בגין נזקים שנגרמו לרכב התובעת כתוצאה מפגיעת רכב הנתבעת ברכב ביום 17.7.17.

הצדדים הגישו את כתבי טענותיהם ונספחיהם ובדיון בפני העידו שני הנהגים.

אין מחלוקת בין הצדדים כי רכבו של הנתבע פגע ברכב התובעת, אשר עמד בחניה, בעת שניסה לחנות בצמוד לרכב התובעת.

התובעת טוענת כי נגרם לרכבה נזק כתוצאה מהפגיעה ותמכה תביעתה בחוות דעת שמאי מטעמה. על פי חוות הדעת עלות התיקון הינה בסך של 3,457 ₪.

מנגד, טוען הנתבע כי הנזק המתואר בכתב התביעה ובחוות דעת השמאי אינו הנזק שנגרם בתאונה אלא מפגיעה קודמת שאין לה כל קשר לתאונה. הנתבע העיד כי משכיר הנכס המשמש את עסקה של התובעת אמר לו כי מספר ימים לפני התאונה פגעה התובעת בקיר עם חלקו האחורי של רכבה.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם ובראיות שהוגשו, ולאחר ששמעתי העדויות בפני, החלטתי לקבל את התביעה.

כאמור, אין מחלוקת כי האחריות לתאונה מוטלת על הנתבע. מהעדויות והראיות בפני עולה כי מיקום הפגיעה ברכב התובעת, בהתאם לתמונות שהוצגו ולחוות דעת השמאי, תואם לעדות הנתבע באשר לאופן התרחשות התאונה.

מעבר לכך, הנתבע מאשר כי פגיעתו גרמה נזק קל לרכב התובעת אך טוען כי הנזק בחוות דעת השמאי לא נגרם כתוצאה מהתאונה. ואולם, התובעת תמכה תביעתה בחוות דעת שמאי. הנתבע, מנגד, לא הביא כל ראיה להוכחת טענתו ולסתור את חוות דעת שמאי התובעת.

הנתבע לא ביקש לחקור את השמאי, לא ביקש לבדוק את רכב התובעת, אשר יש לציין כי עד היום לא תוקן, ולא הביא חוות דעת מטעמו. זאת ועוד, עדות הנתבע לפיה שמע ממשכיר הנכס כי בחלקו האחורי של רכב התובעת היתה פגיעה קודמת, הינה בגדר עדות שמועה. הנתבע לא זימן לעדות את משכיר הנכס, על אף שהוא חבר שלו. מעבר לכך, לא הובאה כל ראיה המעידה כי מדובר בפגיעה באותו מוקד, קרי בפינה הימנית אחורית.

יוער כי התובעת אף שללה בעדותה הטענה לפיה אירעה פגיעה בחלקו האחורי של הרכב כנטען.

לאור האמור לעיל, אני מקבלת את התביעה ומחייבת הנתבע לשלם לתובעת סך של 3,457 ₪ נזק לרכב לפי חוות דעת השמאי, סך של 450 ₪ עבור שכ"ט שמאי, וכן סך נוסף של 800 ₪ בגין אובדן זמן, טרחה והוצאות משפט. יוער כי איני סבורה כי התובעת הוכיחה הפסד שני ימי עובדה ואף עתירה בכתב התביעה לפיצוי בגין עוגמת נפש היתה מפורזת.