גרוסבוים נ' רם נוע פינוי ואיסוף אשפה ופסולת בע"מ ואח'

לפניי תביעת התובע לפיצוי בגין נזק, שנגרם לרכבה בחלק האחורי ימני.

התאונה ארעה ברחוב צר בבנימינה, כאשר הנתבע מס' 2 נוהג במשאית הנתבעת מס' 1 מבוטחת בנתבעת מס' 3, עסק באיסוף גזם.

התובעת מודה כי סברה שתוכל לעקוף את המשאית משמאל, אך עם תחילת העקיפה הבינה כי לא תוכל לעשות זאת, ונעצרה.

התובעת טוענת כי הנתבע החל בנסיעה לאחור ופגע ברכבה, בעודה בעצירה (שרטוט, שערכה התובעת, ת/3). התובעת טוענת גם כי הנהג הנתבע התנצל בפניה, ואמר שלא ראה אותה.

הנתבעים טוענים כי המשאית עמדה, הנתבע מס' 2 שב אל המשאית, אך טרם החל בנסיעה, החלה התובעת בעקיפת המשאית מימין במרווח שנוצר ופגעה ברכב הנתבעים. הנתבע הציג תמונות של המשאית בלבד, וטען כי נפגעה בחלקה הימני קדמי בגלגל.

הנתבע מכחיש כי נסע בכלל או כי נסע אחורנית, וטען כי רק החל את עבודתו ברחוב, והיה עליו להמשיך בנסיעה קדימה.

אף אחד מהצדדים, שהיו מצויידים בטלפונים ניידים, לא צילם את שני כלי הרכב בעת הפגיעה, אלא כל רכב בנפרד. הנתבע צילם את המשאית ברחוב, אך בהעדר נוכחות של רכב התובעת בצילום לא ניתן לדעת אם התמונות צולמו באותו יום, והאם הן משקפות את מצב עמידתו אז.

לאחר ששמעתי את העדים, התובעת והנתבע מס' 2, אני מעדיפה את גרסת התובעת ומטילה את רוב האחריות לפגיעה על הנתבעים.

העובדה שרכב התובעת נפגע רק בחלקו האחורי בצד, מסוף הדלת האחורית עד הכנף האחורית, אינה מתיישבת עם עקיפת רכב עומד במקום צר מדי. הרי אם לא ניתן היה לעבור במרווח שנותר, היה רכב התובעת נפגע מייד בחלקו הקדמי, למצער לאחר חלוף החרטום, שמבנהו צר מעט מרוחבו המלא של הרכב.