טמם נ' יוספי ביטרן

העובדות ותמצית טענות הצדדים

1.בין הצדדים נחתם הסכם שכירות, לפיו שכרה התובעת את דירת הנתבעת החל מיום 10.09.17 (להלן: ההסכם).

2.לטענת התובעת, הדירה נשכרה עבורה ועבור נכדה, מר עדי פרץ (להלן: עדי), רעייתו של עדי, ובנם שנולד מספר ימים קודם לתחילת חוזה השכירות.

התובעת טענה כי לאחר שכל ציודם הועבר לדירה, לרבות ציוד של תינוק בן מספר ימים, נדהמו לגלות כי הנתבעת לא קיימה את התחייבויותיה בהתאם להסכם באופן שאינו מאפשר מגורים בדירה. כך, לא הותקנו בדירה: ברזים בכיורים; שני מזגנים; כיור בחדר המקלחת בקומה העליונה; ומערכת כיריים במטבח. עוד נטען בתביעה כי באחד מחדרי השינה התגלו נזקי רטיבות והנתבעת לא עשתה דבר על מנת לתקן את אותם נזקים, וכן כי הנתבעת אף לא עמדה בהתחייבותה כי הדירה תסויד לאחר סיום עבודות כל בעלי המקצוע.

בנסיבות שנוצרו מצא עדי כי הדירה אינה ראויה למגורים, והודיע לנתבעת ביום 12.09.18, יומיים לאחר תחילת מועד השכירות, על ביטול הסכם השכירות באופן מידי. התובעת ומשפחתה עזבו את הדירה ופינו את חפציהם ממנה עוד באותו היום.

במסגרת תביעתה, עתרה התובעת לפיצוי והשבת נזקים שנגרמו לה נוכח ההפרות הנטענות של הנתבעת את ההסכם, בסך של 28,510 ₪ (כולל תשלום עבור חודש השכירות הראשון בסך של 6,000 ₪) וכן פיצוי בגין עגמת הנפש שנגרמה לתובעת ולבני ביתה. סה"כ נדרש פיצוי בסך של 33,510 ₪.

3.הנתבעת טענה כי מעולם לא הפרה את ההסכם וכי התובעת ביטלה את ההסכם באופן חד צדדי ללא מתן אפשרות מצד הנתבעת לתקן את הפגמים בדירה, שלושה ימים בלבד לאחר תחילת ההסכם ולמרות טיפול מסור ומהיר של הנתבעת אשר פעלה ועדכנה את התובעת ואת עדי כי כלל התיקונים וההשלמות, שהיו שוליים וממילא לא פגעו בהיותה של הדירה ראויה למגורים, יוסדרו תוך ארבעה ימים.

הנתבעת הגישה תביעה שכנגד, בה טענה כי התובעת גרמה להוצאות רבות; הפסד דמי שכירות; בזבוז משאבים לריק; אובדן ימי עבודה; השקעת כספים לשווא; חוב בגין תשלום לוועד הבית; ועגמת נפש. סך הכל עתרה הנתבעת בתביעתה שכנגד לחייב את התובעת בפיצוי בסך המקסימלי אותו ניתן לתבוע במסגרת תביעות קטנות, סך של 33,500 ₪.

4.במהלך הדיון, העידו עדי והתובעת עצמה, ומנגד העידה הנתבעת. עדי הציג במכשיר הטלפון שלו תמונות של הדירה, שצילם בתאריכים מסוימים, והנתבעת הקרינה סרטונים שצולמו גם הם בדירה בתאריכים מסוימים.

דיון והכרעה

5. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים וראיותיהם, אני סבורה שדין התביעות ההדדיות להידחות, הכל כפי שיופרט להלן.

התביעה העיקרית

6.בסעיף 10 להסכם שבין הצדדים נקבע כי המשכיר מתחייב להתקין עד לתחילת תקופת השכירות בדירה מטבח, הכולל ארונות מטבח, כיור, שיש וכיריים, וכן מזגנים בסלון ובחדרי השינה. אין חולק כי הנתבעת לא עמדה באופן מלא בכל הוראות ההסכם ביניהם:

א. אין חולק כי היה חסר ברז באחד הכיורים בדירה (מתוך שלושה), ואולם הנתבעת טענה כי זה הותקן יום לאחר תחילת תקופת השכירות. התובעת לא הפריכה טענה זו.

ב. הובהר כי הותקנו בדירה ארבעה מזגנים חדשים – בסלון ובשלושה מתוך חדרי השינה. עדי טען בעדותו כי ישנם שני סלונים בדירה, ואולם ההסכם מתייחס לסלון אחד. מכאן, כי היו חדרי שינה בהם לא הותקנו מזגנים טרם תחילת תקופת השכירות.

ג. הנתבעת טענה כי מעולם לא התחייבה להתקנת כיור בקומה העליונה, אך החליטה לבוא לקראת התובעת ולהתקין זאת, ועקב בעיה תכנונית הכיור הותקן יומיים לאחר תחילת החוזה. כאשר הנתבעת נעתרה לבקשה להתקין כיור נוסף במושכר, היה עליה להשלים עבודה זו טרם תחילת תקופת השכירות.

ד. אין חולק כי לא הותקנו כיריים במטבח המושכר. הנתבעת טענה כי עדי הודיע שהוא מוותר על הכיריים, והוא בעצמו יספק כיריים המגיעים עם תנור. עם זאת, כאשר עדי העלה טענות בנוגע לכיריים החסרים, ביקשה הנתבעת לתאם אספקה של כיריים אולם לטענתה, עדי סירב לשתף פעולה בנושא זה, כמו גם ביתר הנושאים.

ה. באשר לנזקי הרטיבות באחד הקירות, התרשמתי כי אכן התגלה מוקד רטיבות אחד, שלא מנע שימוש סביר בדירה, וכי הנתבעת פעלה לתיקון הליקוי בסמוך לאחר תחילת ההסכם.

7.בענייננו, התובעת פעלה לביטול החוזה כבר ביום 12.09.18, כאשר תקופת השכירות החלה רק יומיים קודם לכן, ביום 10.09.18.