ת"ק 32349-12-15 פינקל נ' בן אור

בפניי תביעת התובעת בהליך של תביעה קטנה, על נזקים שנגרמו לרכבו בשל פגיעת רכב הנתבעת ברכבה.

הנתבעת אינה חולקת שפגעה ברכבה של התובעת. אין גם מחלוקת בין הצדדים לגבי מיקום הנזק. המחלוקת היא לגבי הערכת גובה הנזק.

רכב התובעת נפגע בפגוש אחורי. אין מחלוקת בין הצדדים שעת שהגיעו לקבל הצעת מחיר לתיקון במוסך ברמת גן, לא היה פנס בפוגש האחורי (עמ' 2, ש' 32). למרות שהנתבעת טענה שלא זכרה כי נפגע גם פנס בתאונה, על פי מידת הראייה הנדרשת בהליך אזרחי, אני קובע כי גם הפנס נפגע בתאונה.

בעלה של התובעת העיד בהגינותו כי בעקבות התאונה משנבדק הרכב התברר לו שלפגוש האחורי היו פגיעות קודמות שתוקנו בידי הבעלים הקודמים של הרכב (עמ' 1, ש' 30).

התובעת קיבלה 3 הצעות מחיר לתיקון הנזק: החלפת פגוש בסך של 5,400 ₪ במוסך מורשה מזדה ברעננה; תיקון פגוש בסך 1,200 ₪ במוסך קרייזלר בבני ברק; ותיקון פגוש בסך של 1,800 ₪ במוסך מורשה מזדה ברמת גן.

עקרון יסוד בדיני נזיקין הוא עקרון 'השבת המצב לקדמותו'. משהודה בעלה של התובעת כי לפגוש היו פגיעות קודמות ומאחר שמדובר ברכב שנת 2008, הגם שהנתבעת פגעה ברכב התובעת וגרמה לנזק, היא אינה מחוייבת בפיצוי בדמות החלפת הפגוש מקום ניתן להסתפק בתיקונו.

אמנם השמאי מטעם התובעת העריך את הנזק בסכום התואם להצעת המחיר ממוסך מזדה ברעננה, ואולם, משקיימת ראייה ישירה לעלות התיקון במוסך מורשה ברמת גן, שתואם להיקף הנזק בגינו צריכה הנתבעת לשלם, הרי שיש להעדיף אותה ראייה ישירה על פני הערכת שמאי. זאת ועוד הערכת השמאי מתייחסת להחלפת הפגוש מקום בו היה מקום רק לתקנו.

מכל האמור אני מוצא שעל הנתבעת לפצות את התובעת בסך של 1,800 ₪. לסכום זה יצטרף סכום גלובלי המשקלל ימי עמידת הרכב לצורך תיקונו והצורך בתחבורה חלופית ובהוצאות משפט בסך כולל של 600 ₪.

התוצאה: