ת"ק 3221-10-15 חיימוב ואח' נ' איפרגן ואח'

התובע הגיש תביעה כספית בסך של 2,500 ₪, כך במקור, בגין הפרת הסכם לביצוע עבודות מסגרות שונות שהוזמנו מאת הנתבע.

ביתר פירוט, התובע טען שהנתבע קיבל מקדמה כספית לצורך ביצוע העבודה, ביצע חלק מהעבודה במשך מספר חודשים, ומעבר לתקופת הזמן שהוסכמה בין הצדדים, ודרש תשלום נוסף לצורך סיום העבודה, אלא שהתובע הודיע שישלם את יתרת התמורה הכספית עם סיום העבודה.

הנתבע טען בכתב ההגנה כי ההסכם לביצוע העבודה נקשר בינו לבין בעל הנכס, שהינו אביו של התובע. בין הצדדים הוסכם על תשלום בגין העבודה והחומרים, ורוב העבודה בוצעה על ידו, אלא שהעבודה הופסקה מטעמים הנוגעים לתובע ובני משפחתו.

הנתבע הגיש תביעה שכנגד בסך של 7,000 ₪, וטען במסגרתה שההסכם לביצוע העבודה נקשר בינו לבין בעל הנכס, וכי התובע גרם לו לנזקים כגון עגמת נפש, הפסד ימי עבודה, הפסד כספי, התנהגות לא ראויה כלפי רעייתו וילדיהם, והכפשת שמו.

התובע (הנתבע שכנגד) טען בפרשת הגנתו שדרש מאת הנתבע לסיים את העבודה, אלא שהאחרון לא נענה לכך, והגיש את התביעה שכנגד בשל הגשת התביעה העיקרית, ומטעמים לא ענייניים.

ביום 30.12.2015 נערך בפניי דיון במעמד הצדדים ועדים מטעמם.

במהלך הדיון הצעתי לצדדים לסיים את המחלוקת באמצעות הסדר פשרה, אלא שהדבר לא צלח בידי.

אקדים ואציין שלאחר שבחנתי את כל שהובא בפניי מצאתי לנכון להורות על דחיית התביעה והתביעה שכנגד.

הוצג בפני הסכם לביצוע העבודה, שעליו חתם הנתבע, ובמסגרתו התחייב להתקין דלת לארון גז, דלת ארון לכיור מים, מוטות לדלתות, כל זאת בעלות של 650 ₪, וכן גדר מעל חומה, ודלת שער לכניסה בעלות של 800 ₪. העלות הכוללת של הזמנת העבודה עמדה על סך של 1,450 ₪.

אין מחלוקת בין הצדדים, וכך עולה גם מהתמונות שהוצגו בפניי (ת/1), שהעבודה בוצעה בחלקה, ושולם לתובע עד כה סכום של 900 ₪.

הנתבע טען בפניי שהעלויות שצוינו בהסכם הינן לביצוע העבודה בלבד, ואילו התובע התחייב לספק את כל החומרים.