ת"ק 32004-04-15 מ' ואח' נ' ר'

1.התובעים הגישו כנגד הנתבעת תביעה כספית לתשלום סך של 15,000 ₪. במסגרת כתב התביעה, אותו ערכה התובעת מס' 1 (להלן: "התובעת"), נטען, בין היתר, כי הנתבעת דרשה מהתובע מס' 1 (להלן: "התובע"), שהוא בעלה של התובעת, הלוואה כדי לבנות יחידת דיור וסירבה להחזיר את ההלוואה.

2.במסגרת כתב ההגנה, טוענת הנתבעת כי במשך חודשים ארוכים נהג התובע להתארח בביתה לעיתים קרובות, וזאת במסגרת קשר זוגי, אשר ניהלו השניים, לאחר שהתובע הצהיר בפניה שהוא גרוש וכי גרושתו מתגוררת מחוץ לארץ.

כמו כן, טוענת הנתבעת כי הוסכם בינה לבין התובע, כי הנתבעת תסייע בשמירה על נכדו של התובע ובתמורה היא תקבל ממנו סכום של 4,500 ₪ מידי חודש.

לשיטתה של הנתבעת, מדובר בתביעה קנטרנית וטורדנית, אשר מונעת על ידי התובעת (אשת התובע), וכי כשנודע לה שהתובע הינו נשוי לתובעת, היא הובילה להפסקת הקשר הזוגי עימו.

3.מטעם התובעים, העידו התובעים עצמם.

מטעם הנתבעת, העידו הנתבעת ושני עדים מטעמה, הגב' לילי מועלם ומר אברהם מועלם.

4.לאחר ששמעתי טענות הצדדים, החלטתי להורות על דחיית התביעה, הואיל ולא עלה בידי התובעים להרים את הנטל המוטל עליהם, להוכיח שהתובע נתן לנתבעת הלוואה. אבהיר דברי להלן.

5.במסגרת הדיון בביהמ"ש, שונתה גרסתו של התובע מהגרסה המופיעה בכתב התביעה. בדיון בפני, טען התובע, בין היתר, "אין לי תרשומת מתי העברתי לנתבעת כסף. לא היתה כוונת רווח. היתה לי כוונה לעזור לשכנה. אני לא רשמתי לעצמי תאריכי העברת הכסף לנתבעת. האמנתי בכל ליבי שברגע שיחידת הדיור תתחיל להניב היא תתחיל להחזיר לי את הכסף. חשבתי שהיא תחזיר לי 15,000 ש"ח. זה אמור להיות יותר, אבל אני מסתפק בסכום הזה...".