ת"ק 31941-08-14 פרץ נ' סנדוב זעפרני

1.בהתאם לבקשתם המפורשת של שני הצדדים, בוטל הדיון שנקבע בתיק זה ופסק הדין ניתן על בסיס החומר המצוי בתיק.

2.התובע, עורך דין במקצועו, ייצג את הנתבעת בתביעה שהוגשה לבית הדין לעבודה כנגד חברה בה עבדה הנתבעת ששמה ספרטה ספא בע"מ (להלן: "החברה").

3.הצדדים מסכימים כי היתה ביניהם הסכמה לגבי שכר הטרחה ששולם בשיעור של 20 אחוז מהסכום שהתקבל בפסק הדין. למסקנה זו הגעתי למקרא האמור בסעיף 3 לכתב התביעה ובסעיף 3 לכתב ההגנה. הצדדים חלוקים בשאלה האם בסכום זה יש להוסיף מע"מ. במחלוקת זו אני מעדיף את גרסת התובע לפיה יש להוסיף מע"מ בהתאם לשיעורו במועד מתן פסק הדין. הגרסה של התובע מפורטת יותר מגרסתה של הנתבעת. כמו-כן הכלל הקבוע בין היתר בסעיף 1 לכללי לשכת עורכי הדין (התעריף המינימלי המומלץ) התש"ס 2000 הוא כי לשכר טרחת עורך דין יש להוסיף מע"מ.

4.התובע לא צירף לכתב התביעה הסכם שכר טרחה בכתב ולא הסביר מדוע לא נערך הסכם שכר טרחה בכתב. עמדת הפסיקה הינה כי עורכי דין צריכים להקפיד על עריכת הסכם שכר טרחה בכתב ומי שאינו עושה כן מסתכן בכך שייפסק לו סכום נמוך יותר מזה שסוכם כשכר טרחה ראוי. במקרה שלפניי העדר שכר טרחה בכתב מצדיק להעדיף את גרסת הנתבעת במחלוקת בכל הנוגע לסכום שאמור היה להיות משולם במעמד ההתקשרות בין הצדדים. התובע טוען כי סוכם בין הצדדים על שכר טרחה של 700 ₪ ולא מציין במפורש האם סכום זה שולם. הנתבעת טוענת כי הסכום הראשוני אותו נדרשה לשלם על מנת שהתובע יתחיל לטפל בתיק הוא 500 ₪ וסכום זה שולם. בעניין זה אני מעדיף את גרסתה של הנתבעת בהיותה גרסה מפורטת יותר שמתיישבת טוב יותר גם עם ההיגיון לפיו גם בתיקים שעניינם שכר עבודה, לא נהוג להתחיל בטיפול בתיק מבלי שמשולם תשלום כלשהו.

5.אין מחלוקת כי הטיפול בעניינה של התובעת הסתיים בפסק דין על דרך הפשרה מיום 11/9/13 במסגרתו חויבה החברה לשלם לנתבעת פיצוי בסך של 20,000 ₪. אין מחלוקת כי סכום זה שולם על ידי החברה והועבר לתיק האיחוד של הנתבעת. במצב דברים שכזה, התובע זכאי לשכר טרחה בסך של 4,720 ₪ שהם 20% מהסכום שנפסק לטובת הנתבעת בפסק הדין של בית הדין לעבודה בצירוף מע"מ בשיעור של 18%, אשר הינו שיעור המע"מ נכון למועד מתן פסק הדין.

6.אשר על כן, אני מקבל את התביעה בחלקה ומחייב את הנתבעת לשלם לתובע 4,720 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה, 21/8/14 ועד ליום התשלום המלא בפועל.

כמו-כן ובהתחשב בתוצאת פסק הדין והדרך הדיונית המקוצרת בה ניתן פסק הדין, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע הוצאות משפט בסך של 200 ₪. סכום זה ישולם בתוך 30 יום מהיום אחרת יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

על פסק דין זה ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה בתוך 15 יום ממועד קבלתו.