ת"ק 31843-11-14 י' נ' אגוזי

התובע נרשם כדורש עבודה בלשכת התעסוקה בחדרה, והופנה ע"י הלשכה לסדנת שיקום במסגרת תוכנית "תנופה".

ביום המפגש בתוכנית זו לא התייצב התובע מפאת מצבו הרפואי, ומשצוין באישור המחלה שהמציא כי הוא סובל מכאבי גב תחתון בלבד, הוחלט לציין היעדרותו האמורה כ"סירוב".

התובע הגיש ערר על החלטה זו ועררו נדחה לאחר שנשמעו טענות הצדדים, ובהמשך הגיש ערעור על ההחלטה לדחות את עררו, לביה"ד האזורי לעבודה בחיפה.

הערעור הסתיים בפס"ד עפ"י התובענה, לאור הסכמת הצדדים למתן פס"ד ללא צו להוצאות, ולאחר שהתובע ציין בכתב ידו את הסכמתו לבקשת הצד שכנגד, לקבלת התביעה ללא צו כאמור.

התביעה שלפניי הוגשה כ- 6 ימים לאחר מתן פסה"ד בהליך הנ"ל, והוגשה תחילה כנגד מנהלת לשכת חדרה.

במהלך הדיון קבעתי כי לא מצאתי שהתקיימו הנסיבות המצדיקות הסרת החסינות, וכי לא שוכנעתי כי הנתבעת המקורית פעלה מתוך זדון בכוונה לגרום נזק, או מתוך שוויון נפש לנזק העלול להיגרם. בהתאמה, הוחלף שם הנתבעת בתיק לשמה של הנתבעת שבכותרת.

לאחר ששמעתי את הדברים הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות.

הגם שביהמ"ש מבין ללבו ומצוקתו של התובע בנסיבות המקרה, נדמה שאין מדובר בהחלטה שרירותית שהתקבלה תוך התרשלות במילוי תפקיד מקבל החלטת הסירוב, וראיה לכך ניתן למצוא בהחלטת ועדת הערר, המאשרת את החלטת הסירוב ומצדיקה אותה.

למעשה, הוצאת האישור המאוחר ע"י הרופא המטפל, בו פורטה בעייתו הרפואית של התובע במועדים הרלבנטיים, והובהר כי לא יכול היה לשבת ולקחת חלק פעיל בסדנא אליה הופנה, היא כשלעצמה מלמדת על כך שהיה צורך באישור מפורט יותר לצורך הצדקת היעדרותו של התובע מסדנת השיקום. זאת ועוד – העובדה שההליך הסתיים בביה"ד האזורי לעבודה בהסכם פשרה, אין בה כדי ללמד כי טענות התובע היו מוצדקות מלכתחילה, וכי לא היה מקום כבר בתחילה ליתן הודעת סירוב, אלא לכל היותר כדי ללמד על כך שהאישור הרפואי המפורט הוא המצדיק שינוי בהחלטה, ומוטב היה לו הוגש מלכתחילה.

התובע אישר כי כאשר הובהר לו באמצעות נציג הלשכה כי מנהלת הלשכה אישרה השתתפותו במועד מאוחר יותר, בכפוף לאישור הרפואי, עשתה כן טרם שראתה את תוכן האישור הרפואי וטרם שיכולה היתה לבחון את האישור המקורי שהוצג. בכך יש כדי ללמד דווקא כי הנתבעת המקורית לא ביקשה לשים מכשול בפני התובע כאן, ולא נהגה כלפיו יחס שונה מכפי שנהוג ומקובל.

למעשה, התרשמתי כי הנתבעת פעלה בהתאם לשיקול הדעת המסור לה, כי עשתה כן תוך שמירה על זהירות מתחייבת ובהתאם לנהלים, וכי ציון היעדרותו של התובע כאן את הסירוב, אין בה משום חריגה מתחום שיקול הדעת המסור לנתבעת ו/או משום אפלייתו ביחס לפונים אחרים.

זאת ועוד – התובע לא הוכיח מהו הנזק שנגרם לו, ולמעשה מפנה בנזקיו בעיקר להוצאות שהוציא בקשר עם ההליך בביה"ד לעבודה.

יחד עם זאת, בסוגיה זו חל השתק בין הצדדים כאן (ובין חליפיהם, לרבות הנתבעת המקורית) הנובע מהסכמתו של התובע בהליך שם, לוותר על זכותו לפסיקת הוצאות.