בן רשי נ' פייבק בע"מ ואח'

בתאריך 20.10.15 ניתן בתביעה זו פסק דין בהעדר התגוננות ובהעדר התייצבות, על ידי כב' הרשמת הבכירה (כתארה אז) א' הובר היימן.

כעשרה חודשים לאחר מכן, באוגוסט 2016, הגישו המבקשים בקשה לביטול פסק הדין ולביטול או עיכוב הליכי ההוצל"פ. בית המשפט העביר הבקשה לתגובת הצד שכנגד וקבע כי הליכי הגביה יעוכבו בכפוף להפקדה.

בחלוף שנה נוספת, באוגוסט 2017, עתרו המבקשים למתן החלטה בבקשתם. כב' הרשמת הבכירה א' מאירי מרקוביץ קבעה כי על המבקשים לצרף אישור על ההפקדה שבוצעה בהתאם להחלטה שניתנה שנה קודם לכן.

המבקשים עדכנו את בית המשפט כי המשיב גבה בתיק ההוצל"פ את מלוא סכום פסק הדין. נקבע כי עליהם לצרף אסמכתאות.

בינתיים, ב-29.10.17, הוגשה לתיק בית המשפט תגובת המשיב לבקשה לביטול פסק הדין. נטען כי הבקשה לביטול פסק הדין הומצאה לכתובת בנתניה בה אינו מתגורר כחמש-עשרה שנים. נטען כי המבקשים מטעים את בית המשפט (באשר לכתובת המבקש, באשר להיותה של המבקשת חברה "ריקה מתוכן" ומפרת חוק וכי יש לדחות בקשותיהם.

המבקשים השיבו לתגובה וטענו כי פעלו לביטול פסק הדין מרגע שנודע להם אודותיו.

המשיב התייחס לתשובה זו – אולם מכיוון שאין בסדרי הדין הליך המאפשר להגיב לתשובה לתגובה, ומשלא ניטלה רשות בית המשפט להגיש התייחסות זו, לא מצאתי להעמידן לנגד עיני בעת מתן ההחלטה.

לאחר שהתרשמתי מטיעוני הצדדים וממכלול נסיבות העניין, נחה דעתי כי דין הבקשה להתקבל.