וינר נ' דויטש ואח'

רקע

1.לפני תביעה במסגרתה מבקשת התובעת-המשכירה לחייב את הנתבעים 1-2 (להלן: "הנתבעים"), לשלם לה סך כולל של 11,750 ₪ בגין מחדליהם, אי תשלום עבור צריכת המים במשק XX המצוי במושב A . (להלן: "המושכר") בגין חודשי הצריכה 9-11/2011.

בהתאם לס' 11 להסכם השכירות הייתה מוטלת חובה על הנתבעים לשלם על חשבונם את כל ההוצאות השוטפות הנובעות משימוש במושכר לרבות תשלומים בגין צריכת המים לוועד. הנתבעים 3-4 (להלן: "הערבים") הינם הערבים לחיובי הנתבעים עפ"י הסכם השכירות.

תמצית טענות התובעת

2. עפ"י הסכם השכירות, הנתבעים שכרו את המושכר החל מחודש יוני 2010 ועד לסוף שנת 2012. הנתבעים לא שילמו לאגודה השיתופית את חובם כמפורט לעיל. עקב אי תשלום החוב הגיש וועד האגודה השיתופית (להלן: "הוועד") של המושב, תביעה כנגד התובעת לתשלום סכום החוב. בהתאם לתקנון האגודה, התביעה נדונה במסגרת הליך בוררות. בתום הבוררות חויבה התובעת לשלם את חוב צריכת המים במלואו. בתחילת שנת 2016 פנתה התובעת מס' פעמים לנתבעים בבקשה כי יסדירו את תשלום החוב ישירות עם האגודה השיתופית, אולם הם סירבו לעשות כן.

3.רכיבי התביעה הינם כדלקמן:

א. סך של 6,100 ₪ – חוב המים לחודשים 9-10-11-2011 לרבות הפרשי הצמדה וריבית והצמדה כפי שדורש הועד.

ב.סך של 3,650 ₪ - עלויות הליך הבוררות כפי שקבע רשם האגודות השיתופיות.

ג.סך של 2,000 ₪ - הוצאות הליך הבוררות שנגרמו לתובעת עקב סירוב הנתבעים לשלם את חובם.

תמצית טענות הנתבעים

4.דינה של התביעה כנגד הערבים  להידחות שכן הינה מוקדמת.

טרם ניתן פס"ד כנגד הנתבעים, אם וכאשר יינתן פס"ד כנגדם, והחוב עפ"י פס"ד לא ישולם על ידם לתובעת, אזי היא תהא רשאית לפנות לערבים לצורך גביית החוב מהם.

5.התביעה הוגשה בשיהוי רב ומבלי שהתובעת פעלה להקטנת נזקיה.

התביעה דנן הוגשה כנגדם בחלוף 6 שנים ממועד היווצרות החוב.