מגנוס ואח' נ' חאוי ואח'

1.לפני תביעה ותביעה שכנגד שעניינן פרשנות חוזה שכירות.

להלן הפרטים הרלוונטיים לתביעה 

2.התובעת והנתבעת שכנגד (להלן: "התובעת") עלתה מארה"ב לאחרונה. למרות שעלתה לאחרונה, התובעת דוברת את השפה העברית ואף העידה בעברית.

3.הנתבע והתובע שכנגד (להלן: "הנתבע") הוא בעל דירה בירושלים המיועדת להשכרה (להלן: "הדירה").

4.התובעת התקשרה בחוזה עם הנתבע להשכרת דירה עם הנתבע, עוד בהיותה בארה"ב באמצעות עורכי דין מטעמה. עורך דינה בישראל חתם על חוזה שכירות עם הנתבע ולפיו הדירה תושכר לתובעת לתקופה של שנה. במסגרת סעיף 14 לחוזה השכירות נאמר כדלקמן:

"במקרה והשוכר ירצה להפסיק את קשר השכירות ולעזוב את המושכר לפני תום תקופת השכירות, יהיה חייב בתשלום דמי השכירות עד סוף התקופה או להמציא דייר אחר במקומו לשביעות רצון השוכר ובהסכמתו".

5.כאשר התובעת הגיעה לירושלים וראתה את הדירה, גמרה אומר שלא לגור בדירה ומשכך, פנתה לנתבע וביקשה לבטל את החוזה.

6.למרות שהתובעת הודיעה מידית לנתבע, כי אין בדעתה להתגורר בדירה, אך עובדה היא שרק ביום 25.8.14 הצליח הנתבע לחתום על חוזה שכירות עם שוכרים חדשים שבמסגרתו הוסכם כי השוכרים החדשים ייכנסו לדירה ביום 28.9.14 והחוזה יסתיים ביום 27.9.15.

טענות התובעת 

7.התובעת הודתה כי במסגרת ההסכם התחייבה לשלם לנתבע סך של 10,000 ₪.

8.לטענתה, הנתבע עשה כל מאמץ על מנת לחסום דרכם של שוכרים פוטנציאלים לשכור את הדירה ובפועל שוכרים פוטנציאליים לא ראו את הדירה כלל.

9.כמו כן, לטענת התובעת היא קנתה מהשוכרת הקודמת ששהתה בדירה, ארון בסך של 600 ₪ והנתבע לא אפשר לה לקחת את הארון מהדירה, למרות ששילמה עבורו.

10.התובעת טענה אפוא בסיפא של דבריה כי על נתבע להחזיר לידיה סך של 10,000 ₪ בגין הסכום שהועבר לידיו וכן סך של 600 ₪ בגין הארון שנשאר אצל השוכרים החדשים.