ת"ק 31456-01-14 מ' נ' ניסנבום

1.על פי כתב התביעה, שהוגש ביום 15.1.14, הנתבע ייצג את התובעת בתיק גירושין, ושולם לו שכר טרחה בסכום של 35,000 ₪ עבור טיפול כולל בתיק.

התובעת טוענת בכתב התביעה כי הנתבע ייצג אותה פעם אחת בבית הדין הרבני בנתניה , ולאור אי הסכמות לגבי הטיפול בתיק – ביקשה התובעת מהנתבע להפסיק את הטיפול ולהשיב לה סכום של 28,000 ₪ , אשר לטענתה מהווה החזר באופן יחסי להוצאות (שלא היו לדעתה ), ולייצוג שבוצע בפועל.

2.בכתב ההגנה טוען הנתבע , כי בהתחשב בנסיבות המקרה הטיפול שלו היה מקצועי ויעיל, ובמהלך הדיונים שהתקיימו בתיק בבית הדין הרבני (בימים 16.11.12 ו – 28.2.13) הצליח להוכיח כי תביעת הגירושין שהגיש הבעל אינה מבוססת (הפרוטוקולים של הדיונים צורפו לכתב ההגנה).

מהפרוטוקולים עולה כי היה יותר מדיון אחד, כפי שנטען על ידי התובעת בכתב התביעה.

3.לטענת הנתבע, נקבע דיון נוסף להמשך הוכחות, לפי בקשתו, והוא נקבע ליום 10.7.13.

ערב הדיון הודיעה לו התובעת כי היא מאושפזת בבית חולים , והוא ביקש שהיא תעביר לו אישור כל כך, על מנת להציגו בבית הדין הרבני ולדאוג לדחיית הדיון עקב אי התייצבותה.

4.בסעיפים 19 – 20 לכתב ההגנה טוען הנתבע כי למרות הודעת האשפוז, ועל מנת שהצד השני לא יבצע מחטף בתיק – נסע הנתבע בכל זאת לבית הדין ביום הדיון, כדי להודיע שיש צורך לדחות את הדיון בשל אשפוזה של מרשתו.

בסביבות השעה 8:30 בבוקר, בעוד הנתבע בנסיעה מירושלים לבית הדין הרבני בנתניה, התקשרה אליו התובעת ודרשה ממנו לא לנסוע לדיון, ומשהובהר לה כי אם לא יתייצב איש מטעמה עלול הצד השני לבצע מחטף בתיק – הודיעה לו התובעת כי הוא מפוטר.

כתוצאה מכך, כפי שעולה מפרוטוקול הדיון בבית הדין הרבני ביום 10.7.13, הודיע הנתבע לבית הדין כדלקמן: