טהור נ' כהן ואח'

לפני תביעה כספית על סך 6,204 ₪ שהוגשה על ידי התובע כנגד הנתבעות בגין תאונת דרכים שאירעה ברחוב צה"ל פינת שדרות ירושלים בקרית ים בתאריך 19.9.16.

על פי עובדות כתב התביעה במועד האמור נסע התובע ברכבו מסוג טויוטה ועמד בעצירה מוחלטת לפני רמזור אדום. הנתבעת 1 שנסעה אחרי רכב התובעת פגע ברכבו של התובע מאחור.

הנתבעות הגישו כתב הגנה וממנו עולה כי ביום 19.9.16 נסעה הנתבעת 1 אחרי רכב התובע וכאשר עצרה אחרי רכב התובע, ללא כל מגע עם רכבו, יצא התובע מהרכב וטען כי פגעה ברכבו.

הנתבעות טוענות כי לא היה כל מגע בין הרכבים וכי הנזקים שנראו על הרכב כולל קילופי צבע, לא נגרמו כתוצאה ממגע עם רכב הנתבעות.

ביום 24.7.17 ניתן פסק דין ולפיו נמחקה תביעת התובע וזאת נוכח היעדרו מהדיון שנקבע לשמיעת התביעה. אציין כי הנתבעת 1 התייצבה לדיון.

התובע הגיש בקשה לביטול פסק הדין ובית המשפט נעתר לבקשה נוכח נימוקיה שהתובע היה מאושפז בבית החולים "מעלה הכרמל".

ביום 15.3.18 התקיים דיון במעמד הצדדים.

התובע חזר על טענותיו וטען שבמקום הנטען על ידו עצר ברמזור אדום וכי הנתבעת 1 שוחחה בפלאפון או הוציאה משהו מהתיק ולא הסתכלה ופגעה ברכבו מאחור. עוד ציין התובע כי היה בעצירה מוחלטת. לטענת התובע ביקש מהנתבעת את הפרטים ואולם היא סירבה למסור לו את הפרטים ואף לא יצאה מהרכב לראות מה קרה. לדברי התובע מכר את הרכב והפסיד במחיר המכירה. עוד ציין התובע כי נוכח העובדה שהנתבעת לא מסרה לו פרטים נאלץ לפנות למשטרת ישראל על מנת להתחקות אחר פרטים של הנתבעת.

הנתבעת 1 טענה בעדותה שהיה לה רישיון נהיגה ולא הציגה רישיונות לתובע וסירבה לכך נוכח העובדה שהוא אינו איש חוק והיא לא פגעה ברכבו ולפיכך סירבה. לגופו של עניין טענה הנתבעת כי עצרה ושמרה מרחק ניכר מרכבו של התובע וכי לא החזיקה פלאפון ביד. לדברי הנתבעת לא יצאה מהרכב כי לא היתה סיבה לצאת. לעניין הטענה כי רכבו של התובע לא נפגע הרי שאמרה הנתבעת 1 בהמשך שהיא איננה זוכרת אם יצאה מהרכב או שראתה משמשת הרכב.

בסיום הדיון ניתנה לתובע הזדמנות להמציא לבית המשפט תמונות צבעוניות של הפגיעות ברכבו וכן להגיש טופס אי תביעה.

ביום 18.3.18 הגיש התובע טופס אי תביעה וכן תמונות צבעוניות של הפגיעות הנטענות על ידו כתוצאה מהתאונה.

לאחר ששמעתי טענות הצדדים ולאחר שעיינתי בכתבי הטענות שוכנעתי שהתובע הוכיח תביעתו ואני מקבלת אותה.

ראשית אציין כי אני מעדיפה את גרסת התובע על פני גרסתה של הנתבעת להתרחשות התאונה. הנתבעת 1 עומדת על טענתה לפיה לא נפגע רכבו של התובע כלל ואולם בעדותה בפני טענה בתחילה שלא יצאה מהרכב כלל וזאת מפני שלא מצאה לנכון לעשות זאת, בנוסף לכך שסירבה לתת לתובע את הפרטים שלה או להציג בפני פרטים שלה על מנת שיוכל לממש את זכותו בצורה ראויה. אינני מקבלת את ההסבר של הנתבעת שהתובע אינו איש חוק ועל כן איננה חייבת למסור פרטים. גם אם הנתבעת סבורה היתה שלא התרחשה כל תאונה ולא פגעה ברכבו של התובע, הרי שהיה עליה למסור לתובע פרטי רישיון הנהיגה שלה או פרטים כלשהם להתקשרות ולא תסכל את אפשרויותיו של התובע. יתירה מכך, לאחר שהנתבעת עמדה פעם אחר פעם על גרסתה שלא נגרמה כל פגיעה ברכבו של התובע ושלא יצאה מהרכב שלה, שינתה גרסתה וטענה שהיא איננה זוכרת אם יצאה מהרכב או שראתה את רכבו של התובע משמשת הרכב שלה ולכן היא יודעת שלא היו פגיעות. לאור כל האמור, גרסתה של הנתבעת 1 איננה מקובלת עלי ואינני נותנת בה אמון ואני מעדיפה את גרסת התובע להתרחשות האירועים.

אשר על כן, אני קובעת כי התאונה נגרמה באשמתה של הנתבעת 1 אשר לא שמרה מרחק כדרוש ועל פי החוק מרכב התובע שעה שעמד ברמזור וחיכה שהמופע ברמזור יתחלף.