והב נ' קרמר

תביעה זו עניינה נזק לכלי רכב, שהיו מעורבים בתאונת דרכים, אשר ארעה ביום 4.9.16 בפתח תקוה. התובעת טוענת לנזקים בסך כולל של 4,171 ₪ בגין עלות תיקונים, ירידת ערך, שכר שמאי, והוצאות משפט.

המחלוקת בין הצדדים היא בשאלת האחריות לקרות התאונה, וממילא להטבת הנזקים.

התובעת טוענת כי התאונה ארעה כאשר פנתה שמאלה, לעבר כניסה לבניין, כאשר רכב הנתבע עקף אותה ופגע בה משמאל. התובעת טענה כי עמדה זמן מה בטרם פנתה שמאלה והמתינה לתנועה שתתפנה והעידה כי לא הבחינה ברכב הנתבע עד לפגיעה ממש.

הנתבע טען, מנגד, כי רכב התובעת עצר בשולי הדרך מימין, לאיסוף ילדים, וכאשר חלף לצדו החל בביצוע פניית פרסה ופגעה ברכבו.

לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, בחנתי את התרשימים המתארים את גרסאותיהם, ראיתי תמונות הנזקים שנגרמו לכלי הרכב המעורבים ומיקום הפגיעות בהם, ולאחר שכל אחד מהצדדים הציג בפני את אופן קרות האירוע, לגרסתו, אני מעדיף את גרסת התובעת אותה מצאתי מהימנה יותר מהאחרות, בין היתר בשל טענת הנתבע כי הבחין בנוסעים (ילדים) עולים לרכב התובעת בשעה שעצר בשולי הכביש – טענה שנסתרה על ידי התובעת שהעידה כי היו ברכבה ילדים שלא עלו לרכב עובר לתאונה; ומשום שהנתבע טען שתנועת רכב התובע היתה אסורה שכן ביצע פניית פרסה על גבי אי תנועה מצויר, כאשר מהתמונות שהוגשו לתיק ניתן ללמוד שהפניה שמאלה – לחניות הבניינים – אינה אסורה.

עם זאת, מעדותה של התובעת עולה כי תשומת לבה היתה לתנועה החוצה ממול, בלבד, וכי לא הבחינה ברכב הנתבע עד לתאונה, ומשכך יש ללמוד על אשמה התורם לקרות התאונה.

משכך, אני קובע כי האחריות לקרות התאונה מוטלת על שכם שני הצדדים ועליהם לחלוק בתוצאות הנזקים שנגרמו.

לאור כל האמור, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת סך של 2,086 ₪.

המבקש לערער על פסק הדין רשאי להגיש בקשה לבית המשפט המחוזי מרכז לוד בתוך 15 ימים.