כברה נ' פרייס לי בע"מ

לפני תביעה על סך 20,000 ₪.

התובעת טוענת כי רכשה מהנתבעת רכב במאי 2017, וכי כעבור מספר חודשים התברר לה שהרכב עבר תאונה בעבר – מידע אשר לא נמסר לה על ידי הנתבעת. התובעת טוענת כי אלמלא הטעיה זו לא היתה רוכשת את הרכב כלל, והיא עותרת לחייב את הנתבעת להשיב לה 10% ממחיר הרכב (ירידת ערך על פי חוות דעת שמאי), בצירוף שכר טרחת השמאי, עלות בדיקת הרכב (כל אלה בסך 6,190 ₪), הוצאות נלוות ועגמת נפש (בשיעור יתרת סכום התביעה).

הנתבעת טוענת, מנגד, כי בטרם רכישת הרכב חתמה התובעת על הסכם התחייבות ואישרה כי קיבלה את היסטוריית הטיפולים של הרכב, טופס בדיקת הרכב במכון רישוי ומסמכים נלווים. בנוסף, הצהירה התובעת בחתימתה כי ניתנה לה האפשרות לבדוק את הרכב וכי על הטפסים צוין כי קיימים ברכב סימני פגיעה וכי בוצעו בו תיקוני מרכב וצבע.

הנתבעת מציינת כי לא הוסתר מהתובעת כל מידע, וכי אף הוצעו לה הצעות שונות לפתרון המחלוקת בטרם הוגשה התביעה ולפנים משורת הדין. הנתבעת טוענת כי התובעת לא הוכיחה נזקיה.

מעיון בנספחי כתבי הטענות עולה כי, אכן, התובעת חתמה על הסכם התחייבות ובו הצהירה כי ניתנה לה ההזדמנות לבדוק את הרכב. בנוסף, קיבלה טופס סיכום בדיקה ממכון טכנוטסט, ובו מצוין (בין היתר) כי בשלדת המרכב סימני תיקון וסימני מתיחות.

עם זאת, באותם מסמכים נותר ריק הסעיף בו מצהירה הנתבעת: "ככל הידוע לנו עד למועד מסירת הטופס נגרמו לרכב פגיעות כדלהלן:" וכך גם סעיף ההערות בהסכם ההתחייבות. בטופס הבדיקה מצוין לצד ההערות על סימני התיקון: "משמעות נמוכה".

מנגד, התובעת אישרה בחתימתה כי קיבלה, בין היתר, את ספר הטיפולים של הרכב – ומנספחי כתב התביעה עצמו עולה כי הרכב עבר "תיקון תאונה" במרכז שירות לובינסקי ביולי 2015.

התוצאה היא כי אף שלא ניתן לקבוע שהתובעת הוטעתה על ידי הנתבעת באופן שמקים את זכותה לבטל את ההסכם, לא ניתן לשלול את הטענה כי המשא ומתן לכריתת החוזה עם התובעת התנהל שלא בתום לב. מן הראוי היה שהנתבעת תציין במפורש – בסעיפים המיועדים לכך בהסכם – שלרכב שנמכר לתובעת עבר הכולל תיקון תאונה, ולא תסתפק בכך שהאחריות הוטלה על התובעת לבדוק נתונים מקצועיים אלו הנובעים מהמסמכים שהוגשו לעיונה. כאשר טופס הבדיקה מציין "משמעות נמוכה" לליקויים שנמצאו בו, וכאשר בסעיף בהסכם בו מציינת הנתבעת את הפגיעות הידועות לה לא נרשם דבר – יש בכך טעם לפגם.

מנגד, אף לתובעת, במחדליה, תרומה לנזקים שנגרמו לה. התובעת יכלה לבדוק את הרכב באופן עצמאי בטרם רכשה אותו (ומכתב התביעה עולה כי עלות בדיקה זו היתה לא יותר מכמה מאות שקלים ובכך היתה נמנעת מהוצאה של עשרות אלפי שקלים לו היתה מוותרת על רכישת הרכב) או להתייעץ עם בעלי מקצוע מטעמה בטרם הרכישה (ואת החשד בקשר לתאונה שעבר הרכב העלה לפני התובעת, כעולה מעדותה, קרוב משפחה שסייע בטיפול ברכב – ויכול היה, יש להניח, להתלוות לתובעת בהליך בדיקת הרכב ורכישתו). בהתאם לכך, יש להפחית מהפיצוי שייפסק לטובת התובעת תוך התחשבות במידת אחריותה לנזק.

התוצאה היא שבשקלול מחדלי הצדדים גם יחד, ובשים לב לכך שלא הוכחו ראשי הנזק שלא הוצגו לגביהם חשבוניות וקבלות, ונוכח העולה מחוות דעת השמאי - אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך 3,500 ₪.

הסכום ישולם בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד לתשלום המלא בפועל.

המבקש לערער על פסק הדין רשאי להגיש בקשה לבית המשפט המחוזי מרכז לוד בתוך 15 ימים.