וולוך נ' צוראל

התיק שלפניי

לפניי תביעה קטנה שהגיש התובע נגד הנתבע, בה עותר התובע כי הנתבע יפצה אותו בסכום של 32,864 ₪, בעקבות עסקת רכישת נכס להשקעה בארצות הברית, במסגרתה הובטחה לתובע תשואה חודשית על השקעתו, אך על-פי הטענה, ההתחייבות לספק אותה תשואה לא קוימה ברובה, בסופו של דבר. התובע טוען, כי ההתחייבות לתשואה האמורה ניתנה על סמך מצגי שווא לגבי שווי הנכס, וכן ובעיקר, מדובר בהתחייבות אישית של הנתבע כלפיו וכלפי אשתו, החתומה אף היא על החוזה, אם כי התביעה נוגעת לתובע בלבד.

הנתבע טוען מנגד, כי אין מדובר בהתחייבות אישית, אלא בהתקשרות בין התובע לבין חברת CYT HOLDINGS LLC (להלן – חברת CYT) שהנתבע הוא הבעלים של כל המניות בה, ומשמש כמנהלה. לטענת הנתבע, החברה מתמחה ברכישת נכסים בארצות הברית, השבחתם ומכירתם למשקיעים בארץ ובחו"ל. הנתבע טוען, כי כל ההתחייבויות אל מול התובע, הן התחייבות של חברת CYT כפי שעולה מלשון החוזה. לדברי הנתבע, בשל מחדלים של גורמים שעמם עמדה חברת CYT בקשר, לצורך ניהול הנכסים, תחזוקתם וגביית שכר דירה מהדיירים, הוזנחו הנכסים, ירד שיעור גביית שכר הדירה ואף שיעור השוכרים בהם, והדבר הביא להפחתה משמעותית בהכנסות, עד כדי חדלות פירעון של חברת CYT. הנתבע מכחיש, כי הוליך שולל את התובע, ועשה כל שביכולתו על-מנת לדאוג לשמירה על ערכם של הנכסים והתשואה המובטחת מהם. בהקשר זה הוא היפנה לנספחים שצירף לכתב הגנתו, מהם עולה תכתובת עניפה בעניינים האמורים, לרבות חוזי התקשרות בין חברת CYT לבין חברות אחרות, לצורך השמירה על הנכסים, תחזוקתם והבטחת התשואה מהם. בשורה התחתונה, סבור הנתבע, כי התובע מבקש לבצע "הרמת מסך" ההתאגדות מעל החברה, באופן שיאפשר חיובו האישי – בקשה שאינה מוצדקת בנסיבות המקרה ועל פי העובדות להן טען.

התובע הגיש "כתב תשובה". התובע חוזר על טענותיו וכן ציין, כי כלל לא נדרשת "הרמת מסך", לנוכח ההתחייבות האישית של הנתבע כעולה ממסמכי ההתקשרות בין הצדדים, ממסמכים נוספים אליהם היפנה, ולנוכח התנהלותו של הנתבע. התובע טוען, כי לא היה מתקשר עם הנתבע אלמלא המצגים שהציג זה לגבי ניסיונו והצלחותיו בתחום. עוד טוען התובע, כי ההתחייבות לשלם לו את שכר הדירה החודשי אינה מותנית, ועל-כן הפניית אצבע מאשימה להתנהלות כושלת של צדדים שלישיים, אינה יכולה לסייע לנתבע לחמוק מהתחייבויותיו.

דיון והכרעה

לאחר שקראתי את כתבי הטענות על נספחיהם, ושמעתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל ברובה.

אומר תחילה, בענייננו איננו נזקקים ל"הרמת מסך". סעיף 6 לחוק החברות, תשנ"ט -1999 קובע כך:

"6(א) (1)בית משפט רשאי לייחס חוב של חברה לבעל מניה בה, אם מצא כי בנסיבות הענין צודק ונכון לעשות כן, במקרים החריגים שבהם השימוש באישיות המשפטית הנפרדת נעשה באחד מאלה:

(א)   באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה;

(ב)   באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה,

ובלבד שבעל המניה היה מודע לשימוש כאמור, ובשים לב לאחזקותיו ולמילוי חובותיו כלפי החברה לפי סעיפים 192 ו-193 ובשים לב ליכולת החברה לפרוע את חובותיה.

(2)לענין סעיף קטן זה, יראו אדם כמודע לשימוש כאמור בפסקה (1)(א) או (ב) גם אם חשד בדבר טיב ההתנהגות או בדבר אפשרות קיום הנסיבות, שגרמו לשימוש כאמור, אך נמנע מלבררן, למעט אם נהג ברשלנות בלבד.

(ב)בית משפט רשאי לייחס תכונה, זכות או חובה של בעל מניה לחברה או זכות של החברה לבעל מניה בה, אם מצא כי בנסיבות הענין, צודק ונכון לעשות כן בהתחשב בכוונת הדין או ההסכם החלים על הענין הנדון לפניו.

(ג)בית משפט רשאי להשעות זכותו של בעל מניה לפירעון חובו מאת החברה עד לאחר שהחברה פרעה במלואן את כל התחייבויותיה כלפי נושים אחרים של החברה, אם מצא כי התקיימו התנאים לייחוס חוב של החברה לבעל המניה כאמור בסעיף קטן (א).

(ד)בסעיף זה ובסעיף 7, "בית המשפט" – בית המשפט שלו הסמכות לדון בתובענה."