בן איון נ' יונייטד אירליינס אינק.

עיינתי בבקשת הנתבעת מיום 8.11.17 לביטול פסק הדין שניתן בתיק זה במעמד צד אחד ביום 25.9.17, בתגובת התובע ובתשובת הנתבעת.

עפ"י תקנה 12 לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז-1976, יש להגיש בקשה לביטול פסק דין תוך 7 ימים מיום קבלתו. המועד להגשת בקשה לביטול פסק דין אף נרשם בסיפא של פסק הדין מושא התיק, עצמו.

בבקשה שהגישה הנתבעת לביטול פסק הדין, מתייחסת הנתבעת למחדלה בהגשת כתב הגנה באיחור אולם היא מתעלמת מסוגיית מועד הגשת הבקשה לביטול פסק הדין - אשר יש להגישה כאמור תוך 7 ימים ממועד קבלתו. הנתבעת אמנם טוענת כי היא קיבלה עותק פסק הדין ביום 5.11.17, ברם, הנתבעת איננה מציינת כי עותק זה של פסק דין שהמציא לה התובע במסירה אישית ביום 5.11.17, הוא עותק נוסף על זה שהומצא לנתבעת - ע"י בית המשפט - עוד ביום 26.10.17, וזאת כמתועד בשאילתת המסירות של מערכת נט המשפט.

בתגובה לבקשה, מתנגד התובע לביטול פסק הדין תוך שהתובע מעורר את ענין איחורה של הנתבעת בהגשת הבקשה.

בתשובתה, שבה הנתבעת ומתייחסת רק למסירה הנוספת של פסק הדין שביצע התובע ביום 5.11.17 ושוב מתעלמת הנתבעת ממסירת פסק הדין שבוצעה ע"י בית המשפט ביום 26.10.17. הנתבעת לא הגישה את הבקשה לביטול פסק דין תוך 7 ימים ממועד זה (26.10.17) אלא רק ביום 8.11.17.

עפ"י תקנה 528 סיפא לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, כאשר מועד נקבע בחיקוק יש צורך בטעם מיוחד להארכת מועד – ובענייננו בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק דין - וטעם כזה לא ניתן. הלכה היא, כי נימוקי הגנה טובים (ואינני קובע בהכרח מסמרות שכך הדבר כאן) מהווים אמנם טעם לביטול פסק דין שניתן בהעדר הגנה אולם הם, כשלעצמם, אינם מהווים טעם מיוחד להארכת מועד הגשת בקשה לביטול פסק דין.