ת"ק 31043-03-15 כהן לסרי נ' בית חולים מאיר

1.בפני תביעה קטנה ע"ס 20,000 ₪ לפיצוי התובעת בגין אבדן טלפון סלולארי, שבו נשמרו קבצי תמונות וסרטוני וידיאו של הולדת בתה.

2.אין חולק כי התובעת שהתה אצל הנתבע במועדים הרלוונטים, כי ברשותה היה מכשיר טלפון סלולארי, באמצעותו צילמה והסריטה את מהלך הלידה, וכי המכשיר אבד.

3.אין חולק כי עובדת ניקיון שעבדה בבית החולים מטעם קבלן משנה, מצאה – סמוך למועד האובדן ובאותה המחלקה – מכשיר טלפון ומסרה אותו לאחות במחלקה. אף אין מחלוקת, כי האחות לקחה את המכשיר והניחה אותו בעמדת האחיות במחלקה. אלא, שלאחר פניית בעלה של התובעת, לשאול אם נמצא מכשיר, ולאחר שאותה אחות ביקשה שהתובעת תגיע לזהות את מכשירה, נטען כי המכשיר "נעלם" מהמקום בו הונח על ידי האחות.

4.אין חולק כי מהלך האירועים, מאז גילתה התובעת את האבדן ועד שהאחות הודיעה כי המכשיר נעלם כאמור, התרחש בפרק זמן קצר ביותר. אין חולק כי התובעת ובני משפחתה פנו לקצין הבטחון של בית החולים בסמוך וכי נערכו בדיקות וחיפושים ע"י הנוגעים בדבר, אולם המכשיר לא נמצא.

אף אין מחלוקת, כי בית החולים הציע לתובעת, לפנים משורת הדין ולנוכח נסיבותיה המיוחדות, לשאת בנזק בגובה עלות המכשיר. התובעת סירבה לכך.

5.נשאלת השאלה, האם הנתבע אחראי לאבדן ועליו לפצות את התובעת?

6.טוענת התובעת, כי שהתה אצל הנתבע, אף שכרה ממנו חדר ללינה. עסקינן בתובעת שחוותה קשיים מרובים בהבאת ילד לעולם, היא עצמה אישה פצועה ופגועה בחלקי גופה השונים. לבסוף, נולדה בתה בניתוח קיסרי, לאחר הליך פונדקאות ארוך, קשה ויקר מאד. התובעת שכרה חדר ללינה בביתה חולים על מנת לשהות לצד הפונדקאית.

כל אלה, וסבלה הרב של התובעת, לא נסתרו מעיני לפני הדיון (עת עיינתי בכתבי הטענות), במהלך הדיון, ואף עתה הם ניצבים לנגד עיני.