ת"ק 30932-07-13 ברנס נ' כהן ואח'

ביום 10.12.12 נפגע רכבו של התובע מפגיעה של נגרר שהיה מחובר לרכב בו נהג הנתבע 1.

הנתבע 1 דיווח אודות התאונה למבטחת הנגרר, הנתבעת 2 כאן, בהודעה שזו לשונה:

"משאית שעברה לידי, הייתי צריך לפנות לה מקום בכדי שהיא תעבור ונסעתי רוורס ופגעתי במשאית שהיתה אחריי".

למעשה, הודה הנתבע באחריותו לתאונה והנתבעת 2 העבירה לתובע פיצוי בשיעור מחצית מנזקו, בשים לב לכך שזו היתה מבטחת הנגרר בלבד. מדובר בהודאת בעל דין בכתב מחוץ לכותלי ביהמ"ש, ואני קובעת כי בהתאם לאמור שם אין לקבל את טענות הנתבע מחד, בנוגע לסוגיית האחריות כפי שהועלו כאן.

התובע הגיש תביעתו הנוכחית לתשלום יתרת סכום הנזק וצירף אסמכתאות לעניין שיעור הנזק ולעניין הפיצוי שהתקבל בידיו.

ראוי לציין כבר בפתח הדברים כי במהלך הדיון התברר כי הרכב הנפגע איננו רשום על שם התובע, כי אם על שם מר זנאד עופר, ואולם התובע טוען כי הוא עושה בו שימוש, והוחלט כי לתיק יוגש אישור מטעם מר זנאד עופר לפיו הוא מוותר על כל טענה ועל כל זכות בגין התאונה, ואישור כאמור אמנם הוגש.

במהלך הדיון שנערך כאן נחקרו הצדדים בנוגע לנסיבות התאונה, וכן התבקש הנתבע להבהיר מדוע על אף החלטות מפורשות שניתנו בעניין בתיק, לא מסר את פרטי מבטחת הגורר.

לדבריו, בחר שלא למסור את פרטי מבטחת הגורר, על אף שלשיטתו הגורר מבוטח, בשל העובדה שלשיטתו יש לחייב את מבטחת הנגרר בפיצוי מלוא הנזק, ולא היתה כל הצדקה לכך שיפעיל גם את פוליסת הביטוח של הגורר בנסיבות העניין.

בנו של הנתבע, עו"ד כהן, הבעלים של הגורר והנגרר, הסביר בהקשר זה כי משאין החרגה בפוליסה הקובעת שהיא איננה חייבת לשלם את מלוא הנזק, הרי שחלה עליה חובה לשלם את כולו.

שמעתי את הדברים והגעתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את התביעה כנגד הנתבעת 2, ולקבל את התביעה שהוגשה כנגד הנתבע 1, המזיק, ואבהיר.

למעשה, מתיאור העובדות כפי שעלה מפי הנתבע 1 עצמו, הרי שהרכב בכללותו הוסע לאחור על ידו, וכך פגע הנגרר ברכב הנפגע. יוצא אם כן כי לולא התנהגותו של הנתבע 1 עצמו לא היה נגרם הנזק ויש לחייבו לפצות את התובע במלוא שיעור הנזק.