ווייץ נ' ביטון

בפני תביעה קטנה בעטיה של תאונת דרכים.

לטענת התובעת, הינה בעלת רכב מסוג מאזדה. לטענתה, ביום 12.1.17 נסעה ברכבה סמוך לקניון "נעימי", אשר בבית שמש. לפי טענתה, בעודה נוסעת, יצא רכבו של הנתבע מסוג וולוו מחניה, לא ציית לתמרור עצור, ופגע ברכבה בשתי דלתות בצד שמאל של הרכב.

לטענת התובעת, הנתבע נטל אחריות על התאונה ביקשה את סליחתה ואף הציע לתקן את רכבה של התובעת. אלא שלאחר מספר ימים חזר בו.

הנתבע טען מנגד, כי יצא מחניה הסמוכה לקניון נעימי ובכוונתו לפנות שמאלה. כשמצא שהכביש פנוי, פנה שמאלה, אלא שבמהלך הפנייה שמאלה הגיחה התובעת מצד ימין ופגעה בחזית רכבו. האחריות רובצת אפוא על התובעת.

גרסת התובעת:

"בתאריך 12.1.17 בשעה 11:00 ירדתי עם חברה לכיוון אושר עד, מצד שמאל יש חניה. הוא יצא מחניה ופגע בי בחלק האחורי שמאלי. מהרגע שהוא פגע בי, שנינו ישבנו, חברה שלי היתה איתי. הוא התחנן וביקש שלא אערב את הביטוח. אמרתי לו שהתיקון יעלה 900 ₪. התקשרתי אליו אמר לי ללכת למוסך אחר. הלכתי למוסך אחר. אח"כ התקשרתי אליו והוא אמר לי שהבן שלו אמר לו שאני אשמה."

גרסת הנתבע:

"כשיצאתי, כמעט סיימתי את היציאה מהחניה. היא שפשפה לי את הרכב. אם הרכב שלי היה נכנס בה היא לא הייתה בחיים. הרכב שלי היא מסוג וולוו. לא אמרתי לה שאני אתקן לה את הרכב. אותו יום אמרה שתתקן את הרכב, אמרתי לה שתעשה מה שהיא חושבת. אני מכיר אותה, גדלנו באותה שכונה. התובעת מפילה עלי שקרים."

לאחר עיון בטענות הצדדים ובראיות סבורני שהאחריות לתאונה רובצת על הנתבע. אני נותן אמון בגרסת התובעת ודוחה את גרסת הנתבע. לפי תיאור התאונה ומיקומי הנזק ברכבה של התובעת סביר להניח שהתאונה אירעה כאשר הנתבע ביצע פנייה שמאלה לאחר שיצא מחניה. בעצם פנייתו שמאלה הפר את זכות הקדימה ממנה נהנה רכב התובעת, שבא ממולו, ובכך חדל. מכאן קובע כי האחריות לתאונה רובצת על הנתבע. אדגיש, כי מדובר בגרסה מול גרסה ואני מבכר להעדיף את גרסת התובעת על גרסת הנתבע אותה מצאתי כבלתי אמינה וכזו שלא ניתן לסמוך עליה.