ת"ק 30775-02-14 גולדשטיין נ' אלבז ואח'

עניינה של התביעה שלפניי תאונת דרכים שהתרחשה בין רכבי הצדדים בעת שהתקרבו לכיכר.

התובע, נהג ברכב פרטי בנתיב הימני של הדרך ואילו הנתבע נהג במשאית בנתיב השמאלי של הדרך.

לקראת הכיכר, הלך הכביש ונהיה צר.

הצדדים לא ידעו לומר במהלך הדיון לאיזה מן הנתיבים זכות קדימה בזמן שהכביש החל להיות צר ולאחר הדיון הוסכם, כי הצדדים ילכו למקום ויצלמו את הכביש. בנו של התובע העביר את הצילומים לאולם בית המשפט (המזכירות תסרוק את הצילומים). בתצלומים שצורפו ניתן להבחין, כי במקום מוצב תמרור שעל פיו זכותה קדימה נתונה לרכב הנוסע בנתיב השמאלי.

התובע טען בכתב תביעתו, כי בעת שהתקרב לכיכר, עצר את רכבו על מנת לאפשר לנתבע לנסוע. הנתבע המשיך בנסיעה ומבלי שיבחין בכך, פגע ברכב התובע בצד השמאלי, ובמראה השמאלית. התובע נסע אחרי הנתבע והעמיד אותו על עובדת התרחשות התאונה. גרסה זו נמסרה אף במשטרה.

במהלך הדיון העיד התובע, כי לא הגיע למצב של עצירה, אלא האט את מהירות נסיעתו על מנת לאפשר לנתבע לנסוע.

הנתבע מצדו טוען, כי נסע בנתיב השמאלי של הדרך וכלל לא הבחין, כי פגע ברכב אחר, עד אשר פנה אליו התובע בעניין.

הגם שקיימת לפניי למעשה רק גרסת התובע באשר לאופן התרחשות התאונה, הנני סבורה, כי התובע לא הוכיח, כי הנתבע התרשל בנסיעתו.

הנתבע היה מי שנסע בנתיב השמאלי, שלו זכות הקדימה.

התובע עצמו העיד, כי היה צריך לעצור את רכבו, או למצער להאט את מהירות נסיעתו, דהיינו היה עליו ליתן זכות קדימה לרכב הנתבע.

עובדה זו מלמדת, כי הנתבע אמנם נסע לפני התובע בכביש, שאם לא כן לא היה חולף על פניו ותולש את המראה. נראה אם כן, כי התובע התקדם מידי בדרך והיה עליו ליתן לנתבע את זכות הקדימה קודם למקום שבו נעצר או האט.

יש לזכור, כי לאור הפרשי הגבהים בין הרכבים ו"השטח המת" שיש לעתים למשאית, כי יכול שנהג המשאית לא יבחין ברכב שהתקדם מידי לימינו ולכן הוא עלול להמשיך בנסיעה מבלי שיוכל למנוע את התרחשות התאונה.