נסימי נ' שבתאי

עניינה של התביעה שלפניי, תאונת דרכים בה היו מעורבים רכבי הצדדים, כשכל אחד נוהג ברכבו.

תאונת הדרכים בכביש, שבשעת התאונה, שעת בוקר, בסמוך למוסדות חינוך, חנו רכבים בשוליו, כך שלמרות שמדובר בכביש דו סטרי, לא התאפשר לשני רכבים לנסוע בו.

התובעת הגיעה לכביש וראתה, כי מכיוון הנסיעה הנגדי מגיע רכבה של הנתבעת. היות והבינה, כי לא תוכל להיכנס לכביש, עמדה הנתבעת עם רכבה בצד הכביש, עד אשר הנתבעת תצא עם רכבה מהכביש, לכיוון החניה הסמוכה, שם התעתדה הנתבעת, שעובדת בגן ילדים סמוך, לחנות.

לטענת התובעת, למרות שהנתבעת יכולה היתה להמשיך בנסיעתה בכביש בבטחה, כשיש מקום מעבר הן מימינה והן משמאלה, נצמדה הנתבעת עם רכבה לרכב התובעת וגרמה לרכב לשפשוף, שעלות תיקונו 918 ₪.

הנתבעת מאשרת, כי אמנם בעת שנסעה בכביש, הבחינה ברכבה של התובעת כשהוא עומד, ככל הנראה, על מנת לאפשר לה לעבור בבטחה עם רכבה, אלא שרכב התובעת, שעמד במרכז הכביש לא זז ולכן למרות שהנתבעת נצמדה ככל הניתן עם רכבה לצדו הימני של הכביש על מנת שתוכל להמשיך בנסיעה, ואף שפשפה את רכבה במדרכה בעשותה כן, החלה התובעת לפתע בנסיעה ופגעה ברכבה של הנתבעת.

העידו לפניי שתי הנהגות. כל אחת מהן חזרה בעדותה על גרסתה והתובעת אף אישרה בעדותה את טענת הנתבעת, כי היתה נסערת בזמן התאונה וכי כעסה על הנתבעת, אלא שהוסיפה וטענה, כי הגם שביקשה מהנתבעת להחליף פרטים, זו התעלמה מפניותיה ונכנסה לגן בו עבדה.

לכך נתנה הנתבעת הסבר, כי היה עליה לקבל את ילדי הגן ולכן מיהרה לגן, כאשר מאוחר יותר, כשהתפנתה, ביקשה להחליף הפרטים, כל זאת, כשהיא מנסה להתחמק מכעסה הבלתי סביר של התובעת באותה עת.

התובעת העידה בתמיכה לטענותיה שני עדים, את בתה אשר ישבה לצדה ברכב ואת שכנה, אשר נסע לפי טענתו לאחר רכבה של הנתבעת וראה את התאונה. שני העדים העידו, כי בזמן הפגיעה רכבה של התובעת היתה במצב עצירה מוחלטת ולא החל בנסיעה.

הנתבעת טוענת, כי עדי הראיה לא היו במקום. לטענתה, לא הבחינה באדם נוסף שישב ברכב לצדה של התובעת וכן לא היו עדי ראיה לאירוע.

לאחר ששמעתי את העדים, הגעתי לכלל מסקנה, כי יש להעדיף את גרסת התובעת לתאונה על פני גרסת הנתבעת.