חן נ' אגד אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ

בתאריך 17.6.15, ברחוב הנשיא בחדרה, ארעה תאונת דרכים בין רכבה של התובעת מסוג מאזדה מ.ר. 50-549-71 בו נהג באותה עת בנה (להלן: "רכב התובעת") לבין אוטובוס מ.ר. 85-473-01 (להלן: "האוטובוס") בו נהג באותה עת מר מוחמד מרזוק (להלן: "נהג האוטובוס").

בעדותו בבית המשפט תיאר בנה של התובעת את האופן בו התרחשה התאונה, כך:

"חניתי בחנייה ברחוב של יד לבנים... הייתי בזוית כדי לצאת מהחנייה, הייתי בתוך

הרכב, עמדתי ולא זזתי וראיתי מכוניות. עמדתי בזוית...ראיתי מכוניות ועצרתי

לפני שיצאתי אל הכביש, עמדתי ולא זזתי. אחרי המקום שבו עמדתי קדימה יש

מפרץ אוטובוס. האוטובוס בא להכנס אל המפרץ שלו והוא פגע בי עם החלק האחורי

בפינה השמאלית – קדמית של הרכב שבו נהגתי. האוטובוס פגע בי עם הדופן הימנית –

אחורית שלו. אני לא הייתי בסטייה חדה ולא נסעתי, אלא עמדתי במקום.

הפינה השמאלית – קדמית שלי בלטה אל הכביש" (ר' השרטוט ת/1).

בתשובותיו לשאלות נציג הנתבעת אישר הלה כי "עמד עם הזוית כלפי היציאה כדי להסתכל במראה" וכי "חלק מהרכב כבר היה בנתיב הנסיעה". למראה תצלום הנזק שנגרם בחלק האחורי ביותר של דופנו הימנית (נ/1) אמר בנה של התובעת: "אחרי החנייה יש את נתיב התחבורה הציבורית איפה שעולים הנוסעים, כשאתה בא ככה אתה נכנס למפרץ של האוטובוסים, עם החלק האחורי כדי להתיישר עם האוטובוס הוא סובב את ה"טוסיק", ואילו את הנזק הקטן יחסית שנגרם לרכב שבו הוא עצמו נהג, הסביר בכך שמדובר היה בחיכוך בלבד. לשאלה האם יתכן שכאשר האוטובוס חלף על פניו הוא יצא ממקום חנייתו ומכיוון שלא העריך נכון את אומדן אורכו של האוטובוס הוא פגע בו, השיב הבן בשלילה ואמר: "אני עמדתי בחנייה ולא זזתי".

מנגד טען נהג האוטובוס כי היה זה דווקא בנה של התובעת אשר החל בנסיעה, בסטייה חדה לכיוון האוטובוס בשעה שזה נע בכביש: "...אני בסך הכל נסעתי ישר והוא היה בחנייה, עמד בחנייה. כשעברתי אותו לקראת הסוף שמעתי את המכה ומיד נעצרתי, הסתכלתי במראה וראיתי אותו באלכסון. לפני כן הוא היה הרכב הראשון, הוא עמד בחנייה. ראיתי אותו ועברתי לידו, נסעתי ישר ויש מרחק עד שאני נכנס למפרץ. בהתחלה הוא עמד עם זווית קלה לתוך הכביש וכשירדתי מהאוטובוס הזווית הייתה רחבה יותר".

עדה נוספת מטעם הנתבעת, הגב' לינדה אבולעפיה אשר המתינה בתוך תחנת האוטובוס בעת שהתאונה ארעה, סיפרה כי ראתה את האוטובוס "בא ישר" ואת רכב התובעת "ממשיך לנסוע ופוגע בו".

לאחר ששמעתי את עדויות בנה של התובעת נהג האוטובוס ועדת הראיה ועיינתי בתצלומי הנזקים שנגרמו לשני כלי הרכב ובתצלום המקום (ת/3), דעתי היא כי מדובר בתאונה שאת האחריות להתרחשותה יש להטיל על שני הנהגים, כל אחד על פי חלקו, באופן שיבואר ויפורט להלן.

אופי הנזקים שנגרמו לשני כלי הרכב מתיישב בעיני יותר עם גרסת בנה של התובעת אשר טען לחיכוך הדופן הימנית אחורית של האוטובוס בפינה השמאלית קדמית של רכבו ואישר, בהגינותו, כי הרכב בלט באותה עת אל הכביש. להערכתי, לו ארעה התאונה כשרכב התובעת היה במצב של נסיעה אל תוך מסלול נסיעת האוטובוס, כי אז היה אופי הנזקים אחר וחמור יותר.

מכיוון שהיה זה רכב התובעת אשר בלט אל מסלול נסיעת האוטובוס, הרי שלטעמי את עיקר האחריות יש להטיל על בנה אשר נהג בו באותה עת.