ת"ק 30457-01-14 ארבל נ' סיבא ואח'

ביום 26/9/14 אירעה תאונה בין רכבי התובע והנתבעת1. התובע הגיש לנתבעת 2 דרישה לפיצוי .

הנתבעת2 קיבלה את דרישת התובע באופן חלקי וניכתה 15% מהנזק בשל רשלנות תורמת.

התובע הגיש תביעה זו ודרש סך של 3,743 ₪ שקוזז בטענת רשלנות תורמת ותבע סך נוסף של 500 ₪ בגין עוגמת נפש.

גרסאות הצדדים לעניין התרחשות התאונה:

התובע ואשתו העידו בפני. מעדויותיהם עולה כי התובע נהג ברכב וצומת לפני התאונה התעייף ואשתו החליפה אותו. לטענתם, היה עומס בכביש ואשת התובע נהגה לאט. בהגיעם לצומת הזורע רכב אחר יצא מצומת הזורע ו"חתך" שמאלה לכיוון חיפה, אשת התובע האטה כדי לאפשר לרכב לעבור את הצומת ואילו הנתבעת שעמדה בנתיב מולם על קו העצירה "חתכה" שמאלה לכיוון קיבוץ הזורע והתנגשה ברכבם בלשונה של אשת התובע : " הרכב שפנה שמאלה כאשר פינה לי את הצומת היא כבר התפרצה לצומת".

הנתבעת העידה בפני וטענה כי היא עמדה בקו העצירה ורצתה לפנות שמאלה. היא נתנה לרכב שבא מצומת הזורע לחלוף, ראתה שהכביש פנוי ופנתה שמאלה. לדבריה היא לא ראתה את רכב התובע : "אני לא ראיתי אותה בכלל". הנתבעת טענה כי הרכב של התובע נסע במהירות אך בחקירתה הנגדית אישרה כי רכבה לא זז מהפגיעה. הנתבעת אישרה שהוגש נגדה כתב אישום וכי היא נדונה לקנס ושלילה על תנאי למשך 3 חודשים.

דיון והכרעה:

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ועיינתי בראיותיהם מצאתי להעדיף את גרסת התובע.

התובע ואשת התובע העידו בפני והותירו בלבי רשום אמין ומהימן. שניהם מסרו גרסה אחידה ולא התגלו סתירות כלשהן בדבריהם.

לעומת זאת, גרסת הנתבעת הייתה גרסה לא אמניה וניכר כי הנתבעת ניסתה להרחיק את עצמה מכל אשמה ואף להטיל את האשם על אשת התובע.