ת"ק 30237-04-15

התובע הגיש תביעה על סך 33,800₪, בטענה שמוצר מזון שרכש ואשר יבאה הנתבעת נחזה כמזון כשר, אף שבפועל אינו כזה. התובע טוען שלאחר שהשתמש במוצר במשך תקופה חש בחילות ואז הופנתה תשומת ליבו לכך שהמוצר מכיל צדפות. הנתבעת הסבירה שלא טענה שהמוצר כשר, אלא שהוא נתון להשגחת הרב פרויבירט ובד"צ עטרת ישורון. עוד הסבירה שמה שנכתב על המוצר אינו שהוא מכיל צדפות בפועל, אלא אזהרה מטעמי בריאות שיתכן שיש בו שרידי קליפת הצדפה. הנתבעת צירפה מכתב של היצרן שבמוצר עצמו אין צדפות וגם הסבר כתוב של הרב פרויבירט (שגם העיד). התובע טען שהרבנות הראשית הביעה דעה שלילית על כשרות המוצרים הנתונים לפיקוחו של הרב פרויבירט. המסמכים שהציג מעידים שבשנת 2006 פורסמו אזהרות של הרבנות הראשית בנוגע לכשרות מוצרים שהיו נתונים לפיקוחו של רב זה וגם שהענין היה נתון להתדיינות כלשהי – אך כל זה אינו בסיס לקבוע מסמרות בעניינו של מוצר ספציפי שלגביו הוגשה תביעה זו.

לאחר עיון בטענות הצדדים ובאסמכתות שאליהם הפנו, מצאתי שאין בתביעה ממש. לא הוכח שבמוצר יש צדפות. להפך: על המוצר כתוב שהוא מכיל חלב וסויה ורכיבים תזונתיים וכימיים שונים. לפי מכתב היצרן אין בו צדפות. האזהרה שעל גבי המוצר היא שיתכן שיש בו שרידים של רכיבי מזון שונים, לא שהם נמצאים שם בפועל. עד ההגנה הסביר שהדבר נעשה במסגרת של חובות הזהירות של היצרן לפרט אלרגנים שונים.

סעיף 2 לחוק איסור הונאה בכשרות, התשמ"ג – 1983, קבע מי הגופים הרשאים להעניק תעודות כשרות. החוק אינו מונע מאנשים אחרים "להשגיח" על מוצרים, ועל בסיס זה פועלים גופים המספקים דרישות של קהלים שאינם מסתפקים בתעודות הכשרות הניתנות לפי החוק. הנתבעת העידה את הרב פרויבירט, והוא אישר שהמוצר נבדק על-דיו והוא חיווה דעתו בהתאם לאישור שעל גבי המוצר. אין כל ראיה שחוות-דעתו זו אינה נכונה, ובודאי שאין ראיה שניתנה חוו"ד לא נכונה ביודעין. מכאן, שהטעיה לא היתה.

סוף דבר: במוצר אין צדפות והוא לא נחזה להיות כשר תוך הטעיה. התביעה נדחית. אין צו להוצאות.

על פסק-דין זה ניתן לבקש רשות ערעור בבית-המשפט המחוזי תוך 15 יום.

ניתן היום, ה' אב תשע"ה, 21 יולי 2015, בהעדר הצדדים.