ת"ק 30162-06-14 בריל נ' תורג'מן מגן ואח'

תביעה על סך 33,800 להחזר דמי תיווך ששולמו על ידי התובעת לנתבעים.

על העובדות הבאות אין חולק:

התובעת ביקשה למכור את דירתה ופרסמה אותה באתר האינטרנט "יד 2". בעקבות הפרסום פנתה אליה טלפונית הנתבעת 2 אשר עבדה במשרדו של הנתבע 1, והציעה לה, כי משרד התיווך אליו היא משתייכת יטפל במכירת הדירה בבלעדיות. התובעת, אשר חפצה בטיפול במכירת הדירה בבלעדיות על ידי מתווך, נפגשה עם הנתבעת 2, ובתאריך 13.11.13 החתימה הנתבעת 2 את התובעת על טופס הזמנת שירותי תיווך וטופס בלעדיות למכירת הדירה שתוקפו מיום 5.11.13 ועד יום 20.2.14.

ממועד החתימה על הטפסים לא הפנו הנתבעים או מי מהם רוכשים פוטנציאליים לדירה, וזאת מן הטעם שהתובעת ביקשה שלא למכור את הדירה לאדם ממוצא ערבי, ועל פי טענת הנתבעים כל המתעניינים בדירה לנוכח הפרסומים שפרסמו הנתבעים, השתייכו לקבוצה זו.

בחודש פברואר 2014 פנתה לבתה של התובעת הגב' אלכסנדרה פישמן שראתה את מודעת הפרסום באתר האינטרנט "יד 2" וביקשה לבוא ולראות את הדירה. התובעת הודיעה לגב' פישמן, שכבר הגיעה בעצמה למקום, כי יש לפנות למתווך, ואף מסרה לה את מספר הטלפון של הנתבעת 2. כעבור מספר לא רב של דקות הגיעה הנתבעת 2 למקום והשתיים עלו יחד לדירה וערכו בה סיור.

לאחר פגישה זו נערכה ביום 16.2.14 פגישה נוספת בהשתתפות התובעת, שני הנתבעים והגב' פישמן, שבסופה חתמו התובעת והגב' פישמן על הסכמה הדדית, לפיה הראשונה לא תציג עוד את הדירה למכירה והשנייה לא תבקר בדירות נוספות במטרה לרכוש אותן.

אין חולק עוד, כי בזמנים הרלבנטיים לכתב התביעה לא החזיקה הנתבעת 2 ברישיון תיווך.

התובעת טוענת, כי הנתבעת 2 הציגה את עצמה בפניה כמתווכת הגם שלא היה לה רישיון לעסוק בתיווך, וכי בשל מצג שווא זה ניאותה התובעת לחתום על טופס הזמנת השירות וטופס הבלעדיות, ובהמשך אף לשלם את דמי התיווך שעליהם הוסכם בסך 34,500 ש"ח.

עוד טוענת התובעת, כי הנתבעת 2 לא ציינה בטופס את פרטיה האישיים ואת ערך הדירה כמתחייב על פי החוק.

התובעת טוענת עוד, כי הגם שהנתבע 2 מחזיק ברישיון תיווך, הרי שהוא לא היה מעורב כלל בעסקה, אשר פרטיה סוכמו עם הגב' פישמן עוד בטרם נפגשה עמו התובעת לראשונה, ומכל מקום הוא אינו זכאי לדמי תיווך, בשל כך שכתב בעצמו את זיכרון הדברים שנערך בינה לבין הגב' פישמן ביום 16.2.14, וזאת בשל האיסור על עריכת מסמכים משפטיים על ידי מתווך, הקבוע בסעיף 14 לחוק המתווכים במקרקעין, התשנ"ו- 1996 (להלן: "חוק המתווכים במקרקעין").

הנתבעים טוענים, כי הנתבעת 2 לא הציגה את עצמה כמתווכת בפני התובעת, כי בכל מקרה הנתבעת 2 עסקה רק בפעולות מנהלתיות של החתמה על טפסים, וכי מי שהיה הגורם היעיל בהוצאת העסקה אל הפועל היה הנתבע 1, וזאת במסגרת הפגישה שנערכה בין התובעת לגב' פישמן בהשתתפות הנתבעים ביום 16.2.14, שבה הושגה ההסכמה הסופית על מכירת הדירה. על פי הנטען, במהלך פגישה זו הציג הנתבע 1 את הדירה בפני הקונה, בדק עמה את מרחק הדירה מן המתנ"ס השכונתי, ערך בדיקה משפטית עם עו"ד כדי לפתור בעיית מיסוי שבה נתקלה הקונה ואשר היוותה מחסום לביצוע העסקה, וערך בירור לגבי תוכנית בנייה עתידית בסמוך לבניין בו מצויה הדירה, שאף היא היוותה מחסום לביצוע העסקה. עוד טוענים הנתבעים, כי הם עשו מאמצים רבים לאתר קונה לדירה, ובכלל זה נקטו בפעולות פרסום רבות.

כל בעלי הדין העידו בפני, וכן העידה הגב' פישמן, אשר קנתה את הדירה. בנוסף הוגשו לי, לבקשתי, המסמכים המקוריים של הזמנת שירותי התיווך והסכם הבלעדיות, שכן לא ניתן היה לקרוא את המסמכים שנסרקו לתוך תיק בית המשפט.

דיון